1 א   על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו    בזכרנו את-ציון br

2 ב   על-ערבים בתוכה--    תלינו כנרותינו br

3 ג   כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר--    ותוללינו שמחה br שירו לנו    משיר ציון br

4 ד   איך--נשיר את-שיר-יהוה    על אדמת נכר br

5 ה   אם-אשכחך ירושלם--    תשכח ימיני br

6 ו   תדבק-לשוני לחכי--    אם-לא אזכרכי br אם-לא אעלה את-ירושלם--    על ראש שמחתי br

7 ז   זכר יהוה לבני אדום--    את יום ירושלם br האמרים ערו ערו--    עד היסוד בה br

8 ח   בת-בבל    השדודה br אשרי שישלם-לך--    את-גמולך שגמלת לנו br

9 ט   אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך--    אל-הסלע

1 An den Flüssen Babels, da saßen wir und weinten, indem wir Zions gedachten.

2 An die Weiden in ihr hängten wir unsere Lauten.

3 Denn die uns gefangen weggeführt hatten, forderten daselbst von uns die Worte eines Liedes, und die uns wehklagen machten, O. uns peinigten Freude: »Singet uns eines von Zions Liedern!«

4 Wie sollten wir ein Lied Jahwes singen auf fremder Erde?

5 Wenn ich dein vergesse, Jerusalem, so vergesse meine Rechte! dh. sie versage ihren Dienst

6 Es klebe meine Zunge an meinem Gaumen, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich Jerusalem nicht erhebe über die höchste meiner Freuden! O. zu meiner höchsten Freude

7 Gedenke, Jahwe, den Kindern Edom den Tag Jerusalems, die da sprachen: Entblößet, entblößet sie bis auf ihre Grundfeste! Vergl. [Obadja 1,11]

8 Tochter Babel, du Verwüstete! Viell.: zu verwüstende Glückselig, der dir dasselbe vergilt, was du uns getan hast!

9 Glückselig, der deine Kindlein ergreift und sie hinschmettert an den Felsen!