1 The two angels arrived at Sodom in the evening, and Lot was sitting in the gateway of the city. When he saw them, he got up to meet them and bowed down with his face to the ground.
2 "My lords," he said, "please turn aside to your servant's house. You can wash your feet and spend the night and then go on your way early in the morning." "No," they answered, "we will spend the night in the square."
3 But he insisted so strongly that they did go with him and entered his house. He prepared a meal for them, baking bread without yeast, and they ate.
4 Before they had gone to bed, all the men from every part of the city of Sodom —both young and old —surrounded the house.
5 They called to Lot, "Where are the men who came to you tonight? Bring them out to us so that we can have sex with them."
6 Lot went outside to meet them and shut the door behind him
7 and said, "No, my friends. Don't do this wicked thing.
8 Look, I have two daughters who have never slept with a man. Let me bring them out to you, and you can do what you like with them. But don't do anything to these men, for they have come under the protection of my roof."
9 "Get out of our way," they replied. "This fellow came here as a foreigner, and now he wants to play the judge! We'll treat you worse than them." They kept bringing pressure on Lot and moved forward to break down the door.
10 But the men inside reached out and pulled Lot back into the house and shut the door.
11 Then they struck the men who were at the door of the house, young and old, with blindness so that they could not find the door.
12 The two men said to Lot, "Do you have anyone else here —sons-in-law, sons or daughters, or anyone else in the city who belongs to you? Get them out of here,
13 because we are going to destroy this place. The outcry to the LORD against its people is so great that he has sent us to destroy it."
14 So Lot went out and spoke to his sons-in-law, who were pledged to marry "his daughters. He said, "Hurry and get out of this place, because the LORD is about to destroy the city!" But his sons-in-law thought he was joking.
15 With the coming of dawn, the angels urged Lot, saying, "Hurry! Take your wife and your two daughters who are here, or you will be swept away when the city is punished."
16 When he hesitated, the men grasped his hand and the hands of his wife and of his two daughters and led them safely out of the city, for the LORD was merciful to them.
17 As soon as they had brought them out, one of them said, "Flee for your lives! Don't look back, and don't stop anywhere in the plain! Flee to the mountains or you will be swept away!"
18 But Lot said to them, "No, my lords, "please!
19 Your "servant has found favor in your "eyes, and you "have shown great kindness to me in sparing my life. But I can't flee to the mountains; this disaster will overtake me, and I'll die.
20 Look, here is a town near enough to run to, and it is small. Let me flee to it —it is very small, isn't it? Then my life will be spared."
21 He said to him, "Very well, I will grant this request too; I will not overthrow the town you speak of.
22 But flee there quickly, because I cannot do anything until you reach it." (That is why the town was called Zoar. ")
23 By the time Lot reached Zoar, the sun had risen over the land.
24 Then the LORD rained down burning sulfur on Sodom and Gomorrah —from the LORD out of the heavens.
25 Thus he overthrew those cities and the entire plain, destroying all those living in the cities —and also the vegetation in the land.
26 But Lot's wife looked back, and she became a pillar of salt.
27 Early the next morning Abraham got up and returned to the place where he had stood before the LORD.
28 He looked down toward Sodom and Gomorrah, toward all the land of the plain, and he saw dense smoke rising from the land, like smoke from a furnace.
29 So when God destroyed the cities of the plain, he remembered Abraham, and he brought Lot out of the catastrophe that overthrew the cities where Lot had lived.
30 Lot and his two daughters left Zoar and settled in the mountains, for he was afraid to stay in Zoar. He and his two daughters lived in a cave.
31 One day the older daughter said to the younger, "Our father is old, and there is no man around here to give us children —as is the custom all over the earth.
32 Let's get our father to drink wine and then sleep with him and preserve our family line through our father."
33 That night they got their father to drink wine, and the older daughter went in and slept with him. He was not aware of it when she lay down or when she got up.
34 The next day the older daughter said to the younger, "Last night I slept with my father. Let's get him to drink wine again tonight, and you go in and sleep with him so we can preserve our family line through our father."
35 So they got their father to drink wine that night also, and the younger daughter went in and slept with him. Again he was not aware of it when she lay down or when she got up.
36 So both of Lot's daughters became pregnant by their father.
37 The older daughter had a son, and she named him Moab "; he is the father of the Moabites of today.
38 The younger daughter also had a son, and she named him Ben-Ammi "; he is the father of the Ammonites "of today.
1 ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה׃
2 ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין׃
3 ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו׃
4 טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה׃
5 ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם׃
6 ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו׃
7 ויאמר אל נא אחי תרעו׃
8 הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי׃
9 ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת׃
10 וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו׃
11 ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח׃
12 ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום׃
13 כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה׃
14 ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו׃
15 וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר׃
16 ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר׃
17 ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה׃
18 ויאמר לוט אלהם אל נא אדני׃
19 הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי׃
20 הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי׃
21 ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת׃
22 מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער׃
23 השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה׃
24 ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים׃
25 ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה׃
26 ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח׃
27 וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יהוה׃
28 וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן׃
29 ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט׃
30 ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו׃
31 ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ׃
32 לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע׃
33 ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה׃
34 ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע׃
35 ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה׃
36 ותהרין שתי בנות לוט מאביהן׃
37 ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום׃
38 והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום׃