1 Then Joseph could no longer control himself before all his attendants, and he cried out, "Have everyone leave my presence!" So there was no one with Joseph when he made himself known to his brothers.

2 And he wept so loudly that the Egyptians heard him, and Pharaoh's household heard about it.

3 Joseph said to his brothers, "I am Joseph! Is my father still living?" But his brothers were not able to answer him, because they were terrified at his presence.

4 Then Joseph said to his brothers, "Come close to me." When they had done so, he said, "I am your brother Joseph, the one you sold into Egypt!

5 And now, do not be distressed and do not be angry with yourselves for selling me here, because it was to save lives that God sent me ahead of you.

6 For two years now there has been famine in the land, and for the next five years there will be no plowing and reaping.

7 But God sent me ahead of you to preserve for you a remnant on earth and to save your lives by a great deliverance. [^1]

8 "So then, it was not you who sent me here, but God. He made me father to Pharaoh, lord of his entire household and ruler of all Egypt.

9 Now hurry back to my father and say to him, 'This is what your son Joseph says: God has made me lord of all Egypt. Come down to me; don't delay.

10 You shall live in the region of Goshen and be near me —you, your children and grandchildren, your flocks and herds, and all you have.

11 I will provide for you there, because five years of famine are still to come. Otherwise you and your household and all who belong to you will become destitute.'

12 "You can see for yourselves, and so can my brother Benjamin, that it is really I who am speaking to you.

13 Tell my father about all the honor accorded me in Egypt and about everything you have seen. And bring my father down here quickly."

14 Then he threw his arms around his brother Benjamin and wept, and Benjamin embraced him, weeping.

15 And he kissed all his brothers and wept over them. Afterward his brothers talked with him.

16 When the news reached Pharaoh's palace that Joseph's brothers had come, Pharaoh and all his officials were pleased.

17 Pharaoh said to Joseph, "Tell your brothers, 'Do this: Load your animals and return to the land of Canaan,

18 and bring your father and your families back to me. I will give you the best of the land of Egypt and you can enjoy the fat of the land.'

19 "You are also directed to tell them, 'Do this: Take some carts from Egypt for your children and your wives, and get your father and come.

20 Never mind about your belongings, because the best of all Egypt will be yours.'"

21 So the sons of Israel did this. Joseph gave them carts, as Pharaoh had commanded, and he also gave them provisions for their journey.

22 To each of them he gave new clothing, but to Benjamin he gave three hundred shekels "of silver and five sets of clothes.

23 And this is what he sent to his father: ten donkeys loaded with the best things of Egypt, and ten female donkeys loaded with grain and bread and other provisions for his journey.

24 Then he sent his brothers away, and as they were leaving he said to them, "Don't quarrel on the way!"

25 So they went up out of Egypt and came to their father Jacob in the land of Canaan.

26 They told him, "Joseph is still alive! In fact, he is ruler of all Egypt." Jacob was stunned; he did not believe them.

27 But when they told him everything Joseph had said to them, and when he saw the carts Joseph had sent to carry him back, the spirit of their father Jacob revived.

28 And Israel said, "I'm convinced! My son Joseph is still alive. I will go and see him before I die."

1 ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו׃

2 ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה׃

3 ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו׃

4 ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה׃

5 ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם׃

6 כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר׃

7 וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה׃

8 ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים׃

9 מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד׃

10 וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך׃

11 וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך׃

12 והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם׃

13 והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה׃

14 ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו׃

15 וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו׃

16 והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו׃

17 ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען׃

18 וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ׃

19 ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם׃

20 ועינכם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא׃

21 ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צדה לדרך׃

22 לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת׃

23 ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך׃

24 וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך׃

25 ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם׃

26 ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם׃

27 וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם׃

28 ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות׃