1 Now the famine was still severe in the land.
2 So when they had eaten all the grain they had brought from Egypt, their father said to them, "Go back and buy us a little more food."
3 But Judah said to him, "The man warned us solemnly, 'You will not see my face again unless your brother is with you.'
4 If you will send our brother along with us, we will go down and buy food for you.
5 But if you will not send him, we will not go down, because the man said to us, 'You will not see my face again unless your brother is with you.'"
6 Israel asked, "Why did you bring this trouble on me by telling the man you had another brother?"
7 They replied, "The man questioned us closely about ourselves and our family. 'Is your father still living?' he asked us. 'Do you have another brother?' We simply answered his questions. How were we to know he would say, 'Bring your brother down here'?"
8 Then Judah said to Israel his father, "Send the boy along with me and we will go at once, so that we and you and our children may live and not die.
9 I myself will guarantee his safety; you can hold me personally responsible for him. If I do not bring him back to you and set him here before you, I will bear the blame before you all my life.
10 As it is, if we had not delayed, we could have gone and returned twice."
11 Then their father Israel said to them, "If it must be, then do this: Put some of the best products of the land in your bags and take them down to the man as a gift —a little balm and a little honey, some spices and myrrh, some pistachio nuts and almonds.
12 Take double the amount of silver with you, for you must return the silver that was put back into the mouths of your sacks. Perhaps it was a mistake.
13 Take your brother also and go back to the man at once.
14 And may God Almighty "grant you mercy before the man so that he will let your other brother and Benjamin come back with you. As for me, if I am bereaved, I am bereaved."
15 So the men took the gifts and double the amount of silver, and Benjamin also. They hurried down to Egypt and presented themselves to Joseph.
16 When Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house, "Take these men to my house, slaughter an animal and prepare a meal; they are to eat with me at noon."
17 The man did as Joseph told him and took the men to Joseph's house.
18 Now the men were frightened when they were taken to his house. They thought, "We were brought here because of the silver that was put back into our sacks the first time. He wants to attack us and overpower us and seize us as slaves and take our donkeys."
19 So they went up to Joseph's steward and spoke to him at the entrance to the house.
20 "We beg your pardon, our lord," they said, "we came down here the first time to buy food.
21 But at the place where we stopped for the night we opened our sacks and each of us found his silver —the exact weight —in the mouth of his sack. So we have brought it back with us.
22 We have also brought additional silver with us to buy food. We don't know who put our silver in our sacks."
23 "It's all right," he said. "Don't be afraid. Your God, the God of your father, has given you treasure in your sacks; I received your silver." Then he brought Simeon out to them.
24 The steward took the men into Joseph's house, gave them water to wash their feet and provided fodder for their donkeys.
25 They prepared their gifts for Joseph's arrival at noon, because they had heard that they were to eat there.
26 When Joseph came home, they presented to him the gifts they had brought into the house, and they bowed down before him to the ground.
27 He asked them how they were, and then he said, "How is your aged father you told me about? Is he still living?"
28 They replied, "Your servant our father is still alive and well." And they bowed down, prostrating themselves before him.
29 As he looked about and saw his brother Benjamin, his own mother's son, he asked, "Is this your youngest brother, the one you told me about?" And he said, "God be gracious to you, my son."
30 Deeply moved at the sight of his brother, Joseph hurried out and looked for a place to weep. He went into his private room and wept there.
31 After he had washed his face, he came out and, controlling himself, said, "Serve the food."
32 They served him by himself, the brothers by themselves, and the Egyptians who ate with him by themselves, because Egyptians could not eat with Hebrews, for that is detestable to Egyptians.
33 The men had been seated before him in the order of their ages, from the firstborn to the youngest; and they looked at each other in astonishment.
34 When portions were served to them from Joseph's table, Benjamin's portion was five times as much as anyone else's. So they feasted and drank freely with him.
1 והרעב כבד בארץ׃
2 ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל׃
3 ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃
4 אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃
5 ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃
6 ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃
7 ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם׃
8 ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו׃
9 אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים׃
10 כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים׃
11 ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃
12 וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃
13 ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש׃
14 ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃
15 ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃
16 וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃
17 ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף׃
18 וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו׃
19 ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃
20 ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל׃
21 ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃
22 וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו׃
23 ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון׃
24 ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃
25 ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם׃
26 ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה׃
27 וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃
28 ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחו׃
29 וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃
30 וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃
31 וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃
32 וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים׃
33 וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו׃
34 וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃