1 But God remembered Noah and all the wild animals and the livestock that were with him in the ark, and he sent a wind over the earth, and the waters receded.
2 Now the springs of the deep and the floodgates of the heavens had been closed, and the rain had stopped falling from the sky.
3 The water receded steadily from the earth. At the end of the hundred and fifty days the water had gone down,
4 and on the seventeenth day of the seventh month the ark came to rest on the mountains of Ararat.
5 The waters continued to recede until the tenth month, and on the first day of the tenth month the tops of the mountains became visible.
6 After forty days Noah opened a window he had made in the ark
7 and sent out a raven, and it kept flying back and forth until the water had dried up from the earth.
8 Then he sent out a dove to see if the water had receded from the surface of the ground.
9 But the dove could find nowhere to perch because there was water over all the surface of the earth; so it returned to Noah in the ark. He reached out his hand and took the dove and brought it back to himself in the ark.
10 He waited seven more days and again sent out the dove from the ark.
11 When the dove returned to him in the evening, there in its beak was a freshly plucked olive leaf! Then Noah knew that the water had receded from the earth.
12 He waited seven more days and sent the dove out again, but this time it did not return to him.
13 By the first day of the first month of Noah's six hundred and first year, the water had dried up from the earth. Noah then removed the covering from the ark and saw that the surface of the ground was dry.
14 By the twenty-seventh day of the second month the earth was completely dry.
15 Then God said to Noah,
16 "Come out of the ark, you and your wife and your sons and their wives.
17 Bring out every kind of living creature that is with you —the birds, the animals, and all the creatures that move along the ground —so they can multiply on the earth and be fruitful and increase in number on it."
18 So Noah came out, together with his sons and his wife and his sons' wives.
19 All the animals and all the creatures that move along the ground and all the birds —everything that moves on land —came out of the ark, one kind after another.
20 Then Noah built an altar to the LORD and, taking some of all the clean animals and clean birds, he sacrificed burnt offerings on it.
21 The LORD smelled the pleasing aroma and said in his heart: "Never again will I curse the ground because of humans, even though "every inclination of the human heart is evil from childhood. And never again will I destroy all living creatures, as I have done.
22 "As long as the earth endures, seedtime and harvest, cold and heat, summer and winter, day and night will never cease."
1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃
2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃
3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃
4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃
5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃
6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃
7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃
8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃
9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃
10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃
11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃
12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃
13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃
14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃
15 וידבר אלהים אל נח לאמר׃
16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃
17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃
18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃
19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃
20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃
21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃
22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃