1 Send lambs as tribute to the ruler of the land, from Sela, across the desert, to the mount of Daughter Zion.
2 Like fluttering birds pushed from the nest, so are the women of Moab at the fords of the Arnon.
3 "Make up your mind," Moab says. "Render a decision. Make your shadow like night — at high noon. Hide the fugitives, do not betray the refugees.
4 Let the Moabite fugitives stay with you; be their shelter from the destroyer." The oppressor will come to an end, and destruction will cease; the aggressor will vanish from the land.
5 In love a throne will be established; in faithfulness a man will sit on it — one from the house "of David — one who in judging seeks justice and speeds the cause of righteousness.
6 We have heard of Moab's pride — how great is her arrogance! — of her conceit, her pride and her insolence; but her boasts are empty.
7 Therefore the Moabites wail, they wail together for Moab. Lament and grieve for the raisin cakes of Kir Hareseth.
8 The fields of Heshbon wither, the vines of Sibmah also. The rulers of the nations have trampled down the choicest vines, which once reached Jazer and spread toward the desert. Their shoots spread out and went as far as the sea. [^2]
9 So I weep, as Jazer weeps, for the vines of Sibmah. Heshbon and Elealeh, I drench you with tears! The shouts of joy over your ripened fruit and over your harvests have been stilled.
10 Joy and gladness are taken away from the orchards; no one sings or shouts in the vineyards; no one treads out wine at the presses, for I have put an end to the shouting.
11 My heart laments for Moab like a harp, my inmost being for Kir Hareseth.
12 When Moab appears at her high place, she only wears herself out; when she goes to her shrine to pray, it is to no avail.
13 This is the word the LORD has already spoken concerning Moab.
14 But now the LORD says: "Within three years, as a servant bound by contract would count them, Moab's splendor and all her many people will be despised, and her survivors will be very few and feeble."
1 שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון׃
2 והיה כעוף נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון׃
3 הביאו עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל תגלי׃
4 יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ׃
5 והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק׃
6 שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו׃
7 לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים׃
8 כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים׃
9 על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל׃
10 ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך הידד השבתי׃
11 על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש׃
12 והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל׃
13 זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב מאז׃
14 ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר׃