1 א בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט-אזנך br
2 ב לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו br
3 ג כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה br
4 ד ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות br
5 ה רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו br
6 ו ארח חיים פן-תפלס נעו מעגלתיה לא תדע
7 ז ועתה בנים שמעו-לי ואל-תסורו מאמרי-פי br
8 ח הרחק מעליה דרכך ואל-תקרב אל-פתח ביתה br
9 ט פן-תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי br
10 י פן-ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי br
11 יא ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך br
12 יב ואמרת--איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי br
13 יג ולא-שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא-הטיתי אזני br
14 יד כמעט הייתי בכל-רע-- בתוך קהל ועדה br
15 טו שתה-מים מבורך ונזלים מתוך בארך br
16 טז יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים br
17 יז יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך br
18 יח יהי-מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך br
19 יט אילת אהבים ויעלת-חן br דדיה ירוך בכל-עת באהבתה תשגה תמיד br
20 כ ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה br
21 כא כי נכח עיני יהוה--דרכי-איש וכל-מעגלתיו מפלס br
22 כב עוונתיו--ילכדנו את-הרשע ובחבלי חטאתו יתמך br
23 כג הוא--ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה
1 Mon fils, sois attentif à ma sagesse, incline ton oreille à ma prudence;
2 Afin que tu conserves la réflexion, et que tes lèvres gardent la connaissance.
3 Car les lèvres de l'étrangère distillent le miel, et son palais est plus doux que l'huile.
4 Mais ce qui en provient est amer comme de l'absinthe, et perçant comme une épée à deux tranchants.
5 Ses pieds conduisent à la mort; ses démarches aboutissent au Sépulcre.
6 Elle ne considère pas le chemin de la vie; ses voies s'égarent, elle ne sait où.
7 Maintenant donc, mes enfants, écoutez-moi; et ne vous détournez point des paroles de ma bouche.
8 Éloigne ton chemin d'elle, et n'approche point de l'entrée de sa maison;
9 De peur que tu ne donnes ton honneur à d'autres, et tes années à un homme cruel;
10 De peur que les étrangers ne se rassasient de ta fortune, et que ce que tu auras acquis par ton travail ne passe dans une maison étrangère;
11 Et que tu ne rugisses quand tu seras près de ta fin, quand ta chair et ton corps seront consumés,
12 Et que tu ne dises: Comment ai-je haï l'instruction, et comment mon coeur a-t-il dédaigné les réprimandes?
13 Comment n'ai-je point obéi à la voix de ceux qui m'instruisaient, et n'ai-je point incliné mon oreille vers ceux qui m'enseignaient?
14 Peu s'en est fallu que je n'aie été plongé dans tous les maux, au milieu du peuple et de l'assemblée.
15 Bois des eaux de ta citerne, et des ruisseaux de ton puits.
16 Tes fontaines doivent-elles se répandre dehors, et tes ruisseaux d'eau sur les places publiques?
17 Qu'ils soient à toi seul, et non aux étrangers avec toi.
18 Que ta source soit bénie; et réjouis-toi de la femme de ta jeunesse,
19 Comme d'une biche aimable et d'une chèvre gracieuse; que ses caresses te réjouissent en tout temps, et sois continuellement épris de son amour.
20 Et pourquoi, mon fils, t'égarerais-tu après une autre, et embrasserais-tu le sein d'une étrangère?
21 Car les voies de l'homme sont devant les yeux de l'Éternel, et il pèse toutes ses démarches.
22 Le méchant sera pris dans ses iniquités, et il sera retenu dans les cordes de son péché.
23 Il mourra, faute d'instruction, et il ira errant par la grandeur de sa folie.