1 א                   ויסף איוב שאת משלו ויאמר br

2 ב   חי-אל הסיר משפטי    ושדי המר נפשי br

3 ג   כי-כל-עוד נשמתי בי    ורוח אלוה באפי br

4 ד   אם-תדברנה שפתי עולה    ולשוני אם-יהגה רמיה br

5 ה   חלילה לי    אם-אצדיק אתכם br עד-אגוע--    לא-אסיר תמתי ממני br

6 ו   בצדקתי החזקתי ולא ארפה    לא-יחרף לבבי מימי br

7 ז   יהי כרשע איבי    ומתקוממי כעול br

8 ח   כי מה-תקות חנף כי יבצע    כי ישל אלוה נפשו br

9 ט   הצעקתו ישמע אל--    כי-תבוא עליו צרה br

10 י   אם-על-שדי יתענג    יקרא אלוה בכל-עת br

11 יא   אורה אתכם ביד-אל    אשר עם-שדי לא אכחד br

12 יב   הן-אתם כלכם חזיתם    ולמה-זה הבל תהבלו br

13 יג   זה חלק-אדם רשע עם-אל    ונחלת עריצים משדי יקחו br

14 יד   אם-ירבו בניו למו-חרב    וצאצאיו לא ישבעו-לחם br

15 טו   שרידיו במות יקברו    ואלמנתיו לא תבכינה br

16 טז   אם-יצבר כעפר כסף    וכחמר יכין מלבוש br

17 יז   יכין וצדיק ילבש    וכסף נקי יחלק br

18 יח   בנה כעש ביתו    וכסכה עשה נצר br

19 יט   עשיר ישכב ולא יאסף    עיניו פקח ואיננו br

20 כ   תשיגהו כמים בלהות    לילה גנבתו סופה br

21 כא   ישאהו קדים וילך    וישערהו ממקמו br

22 כב   וישלך עליו ולא יחמל    מידו ברוח יברח br

23 כג   ישפק עלימו כפימו    וישרק עליו ממקמו

1 Giobbe riprese il suo discorso e disse:

2 "Come vive Iddio che mi nega giustizia, come vive l’Onnipotente che mi amareggia l’anima,

3 finché avrò fiato e il soffio di Dio sarà nelle mie nari,

4 le mie labbra, no, non diranno nulla d’ingiusto, e la mia lingua non proferirà falsità.

5 Lungi da me l’idea di darvi ragione! Fino all’ultimo respiro non mi lascerò togliere la mia integrità.

6 Ho preso a difendere la mia giustizia e non cederò; il cuore non mi rimprovera uno solo de’ miei giorni.

7 Sia trattato da malvagio il mio nemico e da perverso chi si leva contro di me!

8 Quale speranza rimane mai all’empio quando Iddio gli toglie, gli rapisce l’anima?

9 Iddio presterà egli orecchio al grido di lui, quando gli verrà sopra la distretta?

10 Potrà egli prendere il suo diletto nell’Onnipotente? invocare Iddio in ogni tempo?

11 Io vi mostrerò il modo d’agire di Dio, non vi nasconderò i disegni dell’Onnipotente.

12 Ma queste cose voi tutti le avete osservate e perché dunque vi perdete in vani discorsi?

13 Ecco la parte che Dio riserba all’empio, l’eredità che l’uomo violento riceve dall’Onnipotente.

14 Se ha figli in gran numero son per la spada; la sua progenie non avrà pane da saziarsi.

15 I superstiti son sepolti dalla morte, e le vedove loro non li piangono.

16 Se accumula l’argento come polvere, se ammucchia vestiti come fango;

17 li ammucchia, sì, ma se ne vestirà il giusto, e l’argento l’avrà come sua parte l’innocente.

18 La casa ch’ei si edifica è come quella della tignuola, come il capanno che fa il guardiano della vigna.

19 Va a letto ricco, ma per l’ultima volta; apre gli occhi e non è più.

20 Terrori lo sorprendono come acque; nel cuor della notte lo rapisce un uragano.

21 Il vento d’oriente lo porta via, ed egli se ne va; lo spazza in un turbine dal luogo suo.

22 Iddio gli scaglia addosso i suoi dardi, senza pietà, per quanto egli tenti di scampare a’ suoi colpi.

23 La gente batte le mani quando cade, e fischia dietro a lui quando lascia il luogo dove stava.