1 א   אף-לזאת יחרד לבי    ויתר ממקומו br

2 ב   שמעו שמוע ברגז קלו    והגה מפיו יצא br

3 ג   תחת-כל-השמים ישרהו    ואורו על-כנפות הארץ br

4 ד   אחריו ישאג-קול--    ירעם בקול גאונו br ולא יעקבם    כי-ישמע קולו br

5 ה   ירעם אל בקולו נפלאות    עשה גדלות ולא נדע br

6 ו   כי לשלג יאמר--    הוא-ארץ br וגשם מטר    וגשם מטרות עזו br

7 ז   ביד-כל-אדם יחתום--    לדעת כל-אנשי מעשהו br

8 ח   ותבוא חיה במו-ארב    ובמעונתיה תשכן br

9 ט   מן-החדר תבוא סופה    וממזרים קרה br

10 י   מנשמת-אל יתן-קרח    ורחב מים במוצק br

11 יא   אף-ברי יטריח עב    יפיץ ענן אורו br

12 יב   והוא מסבות מתהפך בתחבולתו    לפעלם br כל אשר יצום    על-פני תבל ארצה br

13 יג   אם-לשבט אם-לארצו--    אם-לחסד ימצאהו br

14 יד   האזינה זאת איוב    עמד והתבונן נפלאות אל br

15 טו   התדע בשום-אלוה עליהם    והפיע אור עננו br

16 טז   התדע על-מפלשי-עב    מפלאות תמים דעים br

17 יז   אשר-בגדיך חמים--    בהשקט ארץ מדרום br

18 יח   תרקיע עמו לשחקים    חזקים כראי מוצק br

19 יט   הודיענו מה-נאמר לו    לא-נערך מפני-חשך br

20 כ   היספר-לו כי אדבר    אם-אמר איש כי יבלע br

21 כא   ועתה לא ראו אור--    בהיר הוא בשחקים br ורוח עברה    ותטהרם br

22 כב   מצפון זהב יאתה    על-אלוה נורא הוד br

23 כג   שדי לא-מצאנהו שגיא-כח    ומשפט ורב-צדקה לא יענה br

24 כד   לכן יראוהו אנשים    לא-יראה כל-חכמי-לב

1 A tale spettacolo il cuor mi trema e balza fuor del suo luogo.

2 Udite, udite il fragore della sua voce, il rombo che esce dalla sua bocca!

3 Egli lo lancia sotto tutti i cieli e il suo lampo guizza fino ai lembi della terra.

4 Dopo il lampo, una voce rugge; egli tuona con la sua voce maestosa; e quando s’ode la voce, il fulmine non e già più nella sua mano.

5 Iddio tuona con la sua voce maravigliosamente; grandi cose egli fa che noi non intendiamo.

6 Dice alla neve: "Cadi sulla terra!" lo dice al nembo della pioggia, al nembo delle piogge torrenziali.

7 Rende inerte ogni mano d’uomo, onde tutti i mortali, che son opera sua, imparino a conoscerlo.

8 Le bestie selvagge vanno nel covo, e stan ritirate entro le tane.

9 Dai recessi del sud viene l’uragano, dagli aquiloni il freddo.

10 Al soffio di Dio si forma il ghiaccio e si contrae la distesa dell’acque.

11 Egli carica pure le nubi d’umidità, disperde lontano le nuvole che portano i suoi lampi

12 ed esse, da lui guidate, vanno vagando nei lor giri per eseguir quanto ei loro comanda sopra la faccia di tutta la terra;

13 e le manda o come flagello, o come beneficio alla sua terra, o come prova della sua bontà.

14 Porgi l’orecchio a questo, o Giobbe; fermati, e considera le maraviglie di Dio!

15 Sai tu come Iddio le diriga e faccia guizzare il lampo dalle sue nubi?

16 Conosci tu l’equilibrio delle nuvole, le maraviglie di colui la cui scienza è perfetta?

17 Sai tu come mai gli abiti tuoi sono caldi quando la terra s’assopisce sotto il soffio dello scirocco?

18 Puoi tu, come lui, distendere i cieli e farli solidi come uno specchio di metallo?

19 Insegnaci tu che dirgli!… Nelle tenebre nostre, noi non abbiam parole.

20 Gli si annunzierà forse ch’io voglio parlare? Ma chi mai può bramare d’essere inghiottito?

21 Nessuno può fissare il sole che sfolgora ne’ cieli quando v’è passato il vento a renderli tersi.

22 Dal settentrione viene l’oro; ma Dio è circondato da una maestà terribile;

23 l’Onnipotente noi non lo possiam scoprire. Egli è grande in forza, in equità, in perfetta giustizia; egli non opprime alcuno.

24 Perciò gli uomini lo temono; ei non degna d’uno sguardo chi si presume savio".