1 Then Job replied to the LORD:
2 "I know that you can do all things; no purpose of yours can be thwarted.
3 You asked, 'Who is this that obscures my plans without knowledge?' Surely I spoke of things I did not understand, things too wonderful for me to know.
4 "You said, 'Listen now, and I will speak; I will question you, and you shall answer me.'
5 My ears had heard of you but now my eyes have seen you.
6 Therefore I despise myself and repent in dust and ashes."
7 After the LORD had said these things to Job, he said to Eliphaz the Temanite, "I am angry with you and your two friends, because you have not spoken the truth about me, as my servant Job has.
8 So now take seven bulls and seven rams and go to my servant Job and sacrifice a burnt offering for yourselves. My servant Job will pray for you, and I will accept his prayer and not deal with you according to your folly. You have not spoken the truth about me, as my servant Job has."
9 So Eliphaz the Temanite, Bildad the Shuhite and Zophar the Naamathite did what the LORD told them; and the LORD accepted Job's prayer.
10 After Job had prayed for his friends, the LORD restored his fortunes and gave him twice as much as he had before.
11 All his brothers and sisters and everyone who had known him before came and ate with him in his house. They comforted and consoled him over all the trouble the LORD had brought on him, and each one gave him a piece of silver "and a gold ring.
12 The LORD blessed the latter part of Job's life more than the former part. He had fourteen thousand sheep, six thousand camels, a thousand yoke of oxen and a thousand donkeys.
13 And he also had seven sons and three daughters.
14 The first daughter he named Jemimah, the second Keziah and the third Keren-Happuch.
15 Nowhere in all the land were there found women as beautiful as Job's daughters, and their father granted them an inheritance along with their brothers.
16 After this, Job lived a hundred and forty years; he saw his children and their children to the fourth generation.
17 And so Job died, an old man and full of years.
1 ויען איוב את יהוה ויאמר׃
2 ידעת כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה׃
3 מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע׃
4 שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני׃
5 לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך׃
6 על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר׃
7 ויהי אחר דבר יהוה את הדברים האלה אל איוב ויאמר יהוה אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב׃
8 ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל עליכם כי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב׃
9 וילכו אליפז התימני ובלדד השוחי צפר הנעמתי ויעשו כאשר דבר אליהם יהוה וישא יהוה את פני איוב׃
10 ויהוה שב את שבית איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף יהוה את כל אשר לאיוב למשנה׃
11 ויבאו אליו כל אחיו וכל אחיתיו וכל ידעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וינדו לו וינחמו אתו על כל הרעה אשר הביא יהוה עליו ויתנו לו איש קשיטה אחת ואיש נזם זהב אחד׃
12 ויהוה ברך את אחרית איוב מראשתו ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות׃
13 ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות׃
14 ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך׃
15 ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם׃
16 ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה וירא את בניו ואת בני בניו ארבעה דרות׃
17 וימת איוב זקן ושבע ימים׃