1 "But now they mock me, men younger than I, whose fathers I would have disdained to put with my sheep dogs.
2 Of what use was the strength of their hands to me, since their vigor had gone from them?
3 Haggard from want and hunger, they roamed "the parched land in desolate wastelands at night.
4 In the brush they gathered salt herbs, and their food "was the root of the broom bush.
5 They were banished from human society, shouted at as if they were thieves.
6 They were forced to live in the dry stream beds, among the rocks and in holes in the ground.
7 They brayed among the bushes and huddled in the undergrowth.
8 A base and nameless brood, they were driven out of the land.
9 "And now those young men mock me in song; I have become a byword among them.
10 They detest me and keep their distance; they do not hesitate to spit in my face.
11 Now that God has unstrung my bow and afflicted me, they throw off restraint in my presence.
12 On my right the tribe "attacks; they lay snares for my feet, they build their siege ramps against me.
13 They break up my road; they succeed in destroying me. 'No one can help him,' they say.
14 They advance as through a gaping breach; amid the ruins they come rolling in.
15 Terrors overwhelm me; my dignity is driven away as by the wind, my safety vanishes like a cloud.
16 "And now my life ebbs away; days of suffering grip me.
17 Night pierces my bones; my gnawing pains never rest.
18 In his great power God becomes like clothing to me "; he binds me like the neck of my garment.
19 He throws me into the mud, and I am reduced to dust and ashes.
20 "I cry out to you, God, but you do not answer; I stand up, but you merely look at me.
21 You turn on me ruthlessly; with the might of your hand you attack me.
22 You snatch me up and drive me before the wind; you toss me about in the storm.
23 I know you will bring me down to death, to the place appointed for all the living.
24 "Surely no one lays a hand on a broken man when he cries for help in his distress.
25 Have I not wept for those in trouble? Has not my soul grieved for the poor?
26 Yet when I hoped for good, evil came; when I looked for light, then came darkness.
27 The churning inside me never stops; days of suffering confront me.
28 I go about blackened, but not by the sun; I stand up in the assembly and cry for help.
29 I have become a brother of jackals, a companion of owls.
30 My skin grows black and peels; my body burns with fever.
31 My lyre is tuned to mourning, and my pipe to the sound of wailing.
1 ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃
2 גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃
3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃
4 הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃
5 מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃
6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃
7 בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃
8 בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃
9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃
10 תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃
11 כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃
12 על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃
13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃
14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃
15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃
16 ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃
17 לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃
18 ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃
19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃
20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃
21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃
22 תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃
23 כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃
24 אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃
25 אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃
26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃
27 מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃
28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃
29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃
30 עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃
31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃