1 That night all the members of the community raised their voices and wept aloud.
2 All the Israelites grumbled against Moses and Aaron, and the whole assembly said to them, "If only we had died in Egypt! Or in this wilderness!
3 Why is the LORD bringing us to this land only to let us fall by the sword? Our wives and children will be taken as plunder. Wouldn't it be better for us to go back to Egypt?"
4 And they said to each other, "We should choose a leader and go back to Egypt."
5 Then Moses and Aaron fell facedown in front of the whole Israelite assembly gathered there.
6 Joshua son of Nun and Caleb son of Jephunneh, who were among those who had explored the land, tore their clothes
7 and said to the entire Israelite assembly, "The land we passed through and explored is exceedingly good.
8 If the LORD is pleased with us, he will lead us into that land, a land flowing with milk and honey, and will give it to us.
9 Only do not rebel against the LORD. And do not be afraid of the people of the land, because we will devour them. Their protection is gone, but the LORD is with us. Do not be afraid of them."
10 But the whole assembly talked about stoning them. Then the glory of the LORD appeared at the tent of meeting to all the Israelites.
11 The LORD said to Moses, "How long will these people treat me with contempt? How long will they refuse to believe in me, in spite of all the signs I have performed among them?
12 I will strike them down with a plague and destroy them, but I will make you into a nation greater and stronger than they."
13 Moses said to the LORD, "Then the Egyptians will hear about it! By your power you brought these people up from among them.
14 And they will tell the inhabitants of this land about it. They have already heard that you, LORD, are with these people and that you, LORD, have been seen face to face, that your cloud stays over them, and that you go before them in a pillar of cloud by day and a pillar of fire by night.
15 If you put all these people to death, leaving none alive, the nations who have heard this report about you will say,
16 'The LORD was not able to bring these people into the land he promised them on oath, so he slaughtered them in the wilderness.'
17 "Now may the Lord's strength be displayed, just as you have declared:
18 'The LORD is slow to anger, abounding in love and forgiving sin and rebellion. Yet he does not leave the guilty unpunished; he punishes the children for the sin of the parents to the third and fourth generation.'
19 In accordance with your great love, forgive the sin of these people, just as you have pardoned them from the time they left Egypt until now."
20 The LORD replied, "I have forgiven them, as you asked.
21 Nevertheless, as surely as I live and as surely as the glory of the LORD fills the whole earth,
22 not one of those who saw my glory and the signs I performed in Egypt and in the wilderness but who disobeyed me and tested me ten times —
23 not one of them will ever see the land I promised on oath to their ancestors. No one who has treated me with contempt will ever see it.
24 But because my servant Caleb has a different spirit and follows me wholeheartedly, I will bring him into the land he went to, and his descendants will inherit it.
25 Since the Amalekites and the Canaanites are living in the valleys, turn back tomorrow and set out toward the desert along the route to the Red Sea. ""
26 The LORD said to Moses and Aaron:
27 "How long will this wicked community grumble against me? I have heard the complaints of these grumbling Israelites.
28 So tell them, 'As surely as I live, declares the LORD, I will do to you the very thing I heard you say:
29 In this wilderness your bodies will fall —every one of you twenty years old or more who was counted in the census and who has grumbled against me.
30 Not one of you will enter the land I swore with uplifted hand to make your home, except Caleb son of Jephunneh and Joshua son of Nun.
31 As for your children that you said would be taken as plunder, I will bring them in to enjoy the land you have rejected.
32 But as for you, your bodies will fall in this wilderness.
33 Your children will be shepherds here for forty years, suffering for your unfaithfulness, until the last of your bodies lies in the wilderness.
34 For forty years —one year for each of the forty days you explored the land —you will suffer for your sins and know what it is like to have me against you.'
35 I, the LORD, have spoken, and I will surely do these things to this whole wicked community, which has banded together against me. They will meet their end in this wilderness; here they will die."
36 So the men Moses had sent to explore the land, who returned and made the whole community grumble against him by spreading a bad report about it —
37 these men who were responsible for spreading the bad report about the land were struck down and died of a plague before the LORD.
38 Of the men who went to explore the land, only Joshua son of Nun and Caleb son of Jephunneh survived.
39 When Moses reported this to all the Israelites, they mourned bitterly.
40 Early the next morning they set out for the highest point in the hill country, saying, "Now we are ready to go up to the land the LORD promised. Surely we have sinned!"
41 But Moses said, "Why are you disobeying the LORD's command? This will not succeed!
42 Do not go up, because the LORD is not with you. You will be defeated by your enemies,
43 for the Amalekites and the Canaanites will face you there. Because you have turned away from the LORD, he will not be with you and you will fall by the sword."
44 Nevertheless, in their presumption they went up toward the highest point in the hill country, though neither Moses nor the ark of the LORD's covenant moved from the camp.
45 Then the Amalekites and the Canaanites who lived in that hill country came down and attacked them and beat them down all the way to Hormah.
1 ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃
2 וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃
3 ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃
4 ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃
5 ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃
6 ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃
7 ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃
8 אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃
9 אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃
10 ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃
11 ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃
12 אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃
13 ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃
14 ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃
15 והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃
16 מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃
17 ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃
18 יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃
19 סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃
20 ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃
21 ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃
22 כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃
23 אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃
24 ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃
25 והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃
26 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃
27 עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃
28 אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃
29 במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃
30 אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃
31 וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃
32 ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃
33 ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃
34 במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃
35 אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃
36 והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃
37 וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃
38 ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃
39 וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃
40 וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃
41 ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃
42 אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃
43 כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃
44 ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃
45 וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃