1 Maschil de David, qui [est] une requête qu'il fit lorsqu'il était dans la caverne. Je crie de ma voix à l'Eternel, je supplie de ma voix l'Eternel.2 J'épands devant lui ma complainte; je déclare mon angoisse devant lui.3 Quand mon esprit s'est pâmé en moi, alors tu as connu mon sentier. Ils m'ont caché un piége au chemin par lequel je marchais.4 Je contemplais à ma droite, et je regardais, et il n y avait personne qui me reconnût; tout refuge me manquait, [et] il n'y avait personne qui eût soin de mon âme.5 Eternel, je me suis écrié vers toi; j'ai dit, tu es ma retraite [et] ma portion en la terre des vivants.6 Sois attentif à mon cri, car je suis devenu fort chétif; délivre-moi de ceux qui me poursuivent; car ils sont plus puissants que moi.7 Délivre-moi du lieu où je suis renfermé, et je célébrerai ton Nom; les justes viendront autour de moi, parce que tu m'auras fait ce bien.

1 א   משכיל לדוד br בהיותו במערה    תפלה br 2 ב   קולי אל-יהוה אזעק    קולי אל-יהוה אתחנן br 3 ג   אשפך לפניו שיחי    צרתי לפניו אגיד br 4 ד   בהתעטף עלי רוחי--    ואתה ידעת נתיבתי br בארח-זו אהלך--    טמנו פח לי br 5 ה   הביט ימין וראה--    ואין-לי מכיר br אבד מנוס ממני    אין דורש לנפשי br 6 ו   זעקתי אליך    יהוה br אמרתי אתה מחסי    חלקי בארץ החיים br 7 ז   הקשיבה אל-רנתי--    כי-דלותי-מאד br הצילני מרדפי--    כי אמצו ממני br [ (Psalms 142:8) ח   הוציאה ממסגר נפשי--    להודות את-שמך br בי יכתרו צדיקים--    כי תגמל עלי ]