1 א הדו ליהוה כי-טוב כי לעולם חסדו br
2 ב יאמרו גאולי יהוה-- אשר גאלם מיד-צר br
3 ג ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים br
4 ד תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו br
5 ה רעבים גם-צמאים-- נפשם בהם תתעטף br
6 ו ויצעקו אל-יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם br
7 ז וידריכם בדרך ישרה-- ללכת אל-עיר מושב br
8 ח יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
9 ט כי-השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא-טוב br
10 י ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל br
11 יא כי-המרו אמרי-אל ועצת עליון נאצו br
12 יב ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר br
13 יג ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
14 יד יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק br
15 טו יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
16 טז כי-שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע br
17 יז אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו br
18 יח כל-אכל תתעב נפשם ויגיעו עד-שערי מות br
19 יט ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
20 כ ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם br
21 כא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
22 כב ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה br
23 כג ] יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים br
24 כד ] המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה br
25 כה ] ויאמר--ויעמד רוח סערה ותרומם גליו br
26 כו ] יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג br
27 כז ] יחוגו וינועו כשכור וכל-חכמתם תתבלע br
28 כח ] ויצעקו אל-יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם br
29 כט יקם סערה לדממה ויחשו גליהם br
30 ל וישמחו כי-ישתקו וינחם אל-מחוז חפצם br
31 לא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
32 לב וירוממוהו בקהל-עם ובמושב זקנים יהללוהו br
33 לג ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון br
34 לד ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה br
35 לה ישם מדבר לאגם-מים וארץ ציה למצאי מים br
36 לו ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב br
37 לז ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה br
38 לח ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט br
39 לט וימעטו וישחו-- מעצר רעה ויגון br
40 מ ] שפך בוז על-נדיבים ויתעם בתהו לא-דרך br
41 מא וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות br
42 מב יראו ישרים וישמחו וכל-עולה קפצה פיה br
43 מג מי-חכם וישמר-אלה ויתבוננו חסדי יהוה
1 »Danket dem Herrn, denn er ist gütig, denn seine Gnade währt ewig!«
2 So sollen sagen die Erlösten des HERRN, die er aus der Hand des Feindes erlöst
3 und die er aus den Ländern zusammengebracht hat, vom Aufgang und vom Niedergang, von Mitternacht und vom Meer,
4 die irregingen in der Wüste, auf ungebahntem Weg und keine Stadt fanden, wo sie wohnen konnten,
5 hungrig und durstig, daß ihre Seele in ihnen verschmachtete.
6 Da schrieen sie zum HERRN in ihrer Not, und er rettete sie aus ihren Ängsten
7 und führte sie auf den rechten Weg, daß sie zu einer bewohnten Stadt gelangten,
8 die sollen dem HERRN danken für seine Gnade und für seine Wunder an den Menschenkindern,
9 daß er die durstige Seele getränkt und die hungernde Seele mit Gutem gesättigt hat!
10 Die in Finsternis und Todesschatten saßen, gebunden in Elend und Eisen,
11 weil sie den Geboten Gottes widerstrebt und den Rat des Höchsten verachtet hatten,
12 so daß er ihr Herz durch Strafe beugte, daß sie dalagen und ihnen niemand half.
13 Da schrieen sie zum HERRN in ihrer Not, und er rettete sie aus ihren Ängsten,
14 und führte sie aus Finsternis und Todesschatten heraus und zerriß ihre Bande,
15 die sollen dem HERRN danken für seine Gnade und für seine Wunder an den Menschenkindern,
16 daß er eherne Türen zerbricht und eiserne Riegel zerschlägt!
17 Die Toren, die wegen ihrer Übertretung und um ihrer Missetaten willen geplagt wurden,
18 daß ihrer Seele vor aller Nahrung ekelte und sie nahe waren den Pforten des Todes.
19 Da schrieen sie zum HERRN in ihrer Not, und er rettete sie aus ihren Ängsten.
20 Er sandte sein Wort und machte sie gesund und ließ sie ihren Gräbern entrinnen,
21 die sollen dem HERRN danken für seine Gnade und für seine Wunder an den Menschenkindern,
22 sollen ihm Dankopfer bringen und seine Taten jubelnd erzählen!
23 Die in Schiffen sich aufs Meer begaben und Handel trieben auf großen Wassern,
24 die des HERRN Werke sahen und seine Wunder auf hoher See,
25 wenn er sprach und einen Sturmwind erregte, der die Wellen in die Höhe warf,
26 daß sie emporfuhren gen Himmel und hinabfuhren zur Tiefe und ihre Seele vor Angst verging;
27 daß sie wirbelten und schwankten wie Trunkene, und alle ihre Weisheit dahin war.
28 Da schrieen sie zum HERRN in ihrer Not, und er führte sie heraus aus ihren Ängsten;
29 er stillte den Sturm, daß er schwieg und die Wellen sich beruhigten;
30 und jene wurden froh, daß sie sich legten; und er führte sie an das erwünschte Gestade,
31 die sollen dem HERRN danken für seine Gnade und für seine Wunder an den Menschenkindern
32 und sollen ihn erheben in der Versammlung des Volkes und im Kreise der Ältesten ihn rühmen!
33 Er machte Ströme zur Wüste und ließ Wasserquellen vertrocknen;
34 fruchtbares Land wurde zur Salzwüste wegen der Bosheit derer, die es bewohnten.
35 Er machte aber auch die Wüste zum Wasserteich und dürres Land zu Wasserquellen.
36 Und er ließ Hungrige daselbst wohnen, und sie gründeten eine bewohnte Stadt;
37 und sie säten Äcker an und pflanzten Weinberge und hatten von den Früchten einen schönen Ertrag;
38 und er segnete sie, daß sie sich stark mehrten, und auch ihres Viehs machte er nicht wenig,
39 nachdem sie vermindert worden waren und gedemütigt durch den Druck des Unglücks und Kummers,
40 als er Verachtung auf die Fürsten goß und sie irregehen ließ in unwegsamer Wildnis;
41 aber er erhob den Armen aus dem Elend und machte die Geschlechter wie Schafherden.
42 Die Redlichen sollen es sehen und sich freuen, und alle Bosheit soll ihr Maul verschließen!
43 Wer weise ist, der beobachte solches und merke sich die Gnadenerweisungen des HERRN!