1 א למנצח על-שושנים לדוד br
2 ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש br
3 ג טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד br באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני br
4 ד יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי br
5 ה רבו משערות ראשי-- שנאי חנם br עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב br
6 ו אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו br
7 ז אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות br אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל br
8 ח כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני br
9 ט מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי br
10 י כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי br
11 יא ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי br
12 יב ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל br
13 יג ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר br
14 יד ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך br ענני באמת ישעך br
15 טו הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים br
16 טז אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה br ואל-תאטר-עלי באר פיה br
17 יז ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי br
18 יח ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני br
19 יט קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני br
20 כ אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי br
21 כא חרפה שברה לבי-- ואנושה br ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי br
22 כב ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ br
23 כג יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש br
24 כד תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד br
25 כה שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם br
26 כו תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב br
27 כז כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו br
28 כח תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך br
29 כט ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו br
30 ל ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני br
31 לא אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה br
32 לב ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס br
33 לג ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם br
34 לד כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה br
35 לה יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם br
36 לו כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה br [ (Psalms 69:37) לז וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה ]
1 Dem Vorsänger. Nach der Singweise »Lilien«. Von David.
2 O Gott, hilf mir; denn das Wasser geht mir bis an die Seele!
3 Ich versinke in tiefem Schlamm und habe keinen Stand, ich bin in tiefes Wasser geraten, und die Flut will mich überströmen;
4 ich bin müde von meinem Schreien, meine Kehle ist vertrocknet, ich habe mir die Augen ausgeweint im Harren auf meinen Gott.
5 Derer, die mich ohne Ursache hassen, sind mehr als Haare auf meinem Haupt; meine Feinde, die mich mit Lügen vernichten wollen, sind stark; was ich nicht geraubt habe, das soll ich erstatten!
6 O Gott, du kennst meine Torheit, und meine Schulden sind dir nicht verborgen.
7 Laß nicht zuschanden werden an mir, die deiner harren, o Gott; HERR der Heerscharen; laß nicht meinethalben beschämt werden, die dich suchen, Gott Israels!
8 Denn um deinetwillen trage ich Schmach und bedeckt Schande mein Angesicht.
9 Ich bin fremd geworden meinen Brüdern und unbekannt den Söhnen meiner Mutter;
10 denn der Eifer um dein Haus hat mich gefressen, und die Schmähungen derer, die dich schmähen, sind auf mich gefallen.
11 Als meine Seele fastete und weinte, wurde ich deshalb beschimpft;
12 und als ich mich mit einem Sack kleidete, haben sie mich zum Sprichwort gemacht.
13 Die im Tor herumsitzen, schwatzen von mir, und die Zecher pfeifen mich aus.
14 Ich aber bete, HERR, zu dir zur angenehmen Zeit; antworte mir, o Gott, nach deiner großen Gnade mit deinem wahren Heil!
15 Reiße mich aus dem Schlamm, daß ich nicht versinke; möchte ich doch errettet werden von meinen Hassern und aus den tiefen Wassern,
16 daß mich die Wasserflut nicht überströme und mich die Tiefe nicht verschlinge, noch die Zisterne sich über mir schließe.
17 Erhöre mich, HERR; denn deine Gnade ist freundlich; wende dich zu mir nach deiner großen Barmherzigkeit
18 und verbirg dein Angesicht nicht vor deinem Knecht; denn mir ist angst, erhöre mich bald!
19 Nahe dich meiner Seele, erlöse sie; um meiner Feinde willen befreie mich!
20 Du weißt, was für Schimpf, für Schande und Schmach mir angetan wird; meine Widersacher sind alle vor dir.
21 Die Schmach hat mir das Herz gebrochen, daß ich krank geworden bin; ich wartete auf Mitleid, aber da war keines, und auf Tröster, aber ich fand sie nicht.
22 Und sie taten Galle in meine Speise und tränkten mich mit Essig in meinem Durst.
23 Ihr Tisch vor ihnen müsse zur Schlinge werden und den Sorglosen zum Fallstrick!
24 Ihre Augen sollen so finster werden, daß sie nicht mehr sehen, und ihre Lenden sollen allezeit wanken.
25 Gieße deinen Grimm über sie aus, und die Glut deines Zorns erfasse sie;
26 ihre Wohnstätte müsse verwüstet werden, und in ihren Zelten wohne niemand mehr!
27 Denn sie verfolgen den, welchen du geschlagen hast, und vermehren die Schmerzen deiner Verwundeten.
28 Rechne ihnen um so mehr Schulden zu und laß sie nicht kommen zu deiner Gerechtigkeit!
29 Tilge sie aus dem Buche der Lebendigen; sie sollen nicht mit den Gerechten eingeschrieben werden!
30 Ich aber bin elend und krank; dein Heil, o Gott, richte mich auf!
31 Ich will den Namen Gottes rühmen mit einem Lied und ihn erheben mit Lobgesang.
32 Das wird dem HERRN angenehmer sein als ein Stier, als ein Farre, der Hörner und Klauen hat!
33 Wenn das die Elenden sehen, werden sie sich freuen. Ihr, die ihr Gott suchet, euer Herz soll aufleben!
34 Denn der HERR hört auf die Armen und verachtet seine Gebundenen nicht.
35 Himmel und Erde sollen ihn rühmen, das Meer und alles, was sich darin regt!
36 Denn Gott wird Zion retten und die Städte Judas bauen, und man wird daselbst wohnen und sie besitzen;
37 und der Same seiner Knechte wird sie ererben, und die seinen Namen lieben, werden darin wohnen.