1 א למנצח אל-תשחת לדוד מכתם בשלח שאול br וישמרו את-הבית להמיתו br
2 ב הצילני מאיבי אלהי ממתקוממי תשגבני br
3 ג הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני br
4 ד כי הנה ארבו לנפשי-- יגורו עלי עזים br לא-פשעי ולא-חטאתי יהוה br
5 ה בלי-עון ירצון ויכוננו עורה לקראתי וראה br
6 ו ואתה יהוה-אלהים צבאות אלהי ישראל-- הקיצה לפקד כל-הגוים br אל-תחן כל-בגדי און סלה br
7 ז ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר br
8 ח הנה יביעון בפיהם--חרבות בשפתותיהם כי-מי שמע br
9 ט ואתה יהוה תשחק-למו תלעג לכל-גוים br
10 י עזו אליך אשמרה כי-אלהים משגבי br
11 יא אלהי חסדו (חסדי) יקדמני אלהים יראני בשררי br
12 יב אל-תהרגם פן ישכחו עמי--הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני br
13 יג חטאת-פימו דבר-שפתימו br וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו br
14 יד כלה בחמה כלה ואינמו br וידעו--כי-אלהים משל ביעקב לאפסי הארץ סלה br
15 טו וישבו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר br
16 טז המה ינועון (יניעון) לאכל-- אם-לא ישבעו וילינו br
17 יז ואני אשיר עזך-- וארנן לבקר חסדך br כי-היית משגב לי ומנוס ביום צר-לי br [ (Psalms 59:18) יח עזי אליך אזמרה כי-אלהים משגבי אלהי חסדי ]
1 Dem Vorsänger. »Verdirb nicht.« Eine Denkschrift von David; als Saul das Haus bewachen ließ, um ihn zu töten.
2 Mein Gott, errette mich von meinen Feinden, befreie mich von meinen Widersachern!
3 Errette mich von den Übeltätern und hilf mir von den Blutgierigen!
4 Denn siehe, sie lauern auf mein Leben, Starke sammeln sich wider mich, o HERR, ohne mein Verschulden und ohne daß ich gefehlt.
5 Gegen einen Unschuldigen laufen und rüsten sie sich; mache dich auf, komm mir entgegen und siehe darein!
6 Ja, du, HERR, Gott der Heerscharen, Gott Israels, mache dich auf, alle Heiden heimzusuchen, schone keinen der ruchlosen Verräter! (Pause.)
7 Sie kommen jeden Abend, heulen wie die Hunde und laufen in der Stadt herum.
8 Siehe, ihr Mund sprudelt Böses, Schwerter sind auf ihren Lippen; denn sie denken: »Wer hört es?«
9 Aber du, HERR, lachst ihrer, du spottest aller Heiden.
10 Meine Stärke, auf dich gebe ich acht; denn Gott ist meine hohe Burg.
11 Mein Gott wird mir entgegenkommen mit seiner Gnade; Gott wird mich meine Lust sehen lassen an meinen Feinden.
12 Töte sie nicht, sonst hat es mein Volk bald wieder vergessen; vertreibe sie durch deine Macht und stürze sie, Herr, unser Schild!
13 Das Wort ihres Mundes ist nichts als Sünde, sie verstricken sich in ihrem Übermut, in den Flüchen, die sie ausstoßen, und in den Lügen, die sie erzählen.
14 Vertilge sie im Zorn, vertilge sie gänzlich, damit man innewerde, daß Gott in Jakob herrscht bis an die Enden der Erde! (Pause.)
15 Dann sollen sie am Abend wiederkommen, heulen wie die Hunde und umherlaufen in der Stadt;
16 sie sollen umherirren nach Speise, wenn sie keine Nahrung und kein Obdach finden!
17 Ich aber will deine Macht besingen und alle Morgen deine Gnade rühmen, daß du mir zur Zuflucht geworden bist, zum Schutz am Tage der Not.
18 Ich will dir singen, meine Stärke; denn du bist meine Zuflucht, mein gnädiger Gott!