1 Sentença contra o deserto junto ao mar.
Como as tempestades vêm do Sul,
ele virá do deserto,
de uma terra horrível.
2 Uma visão terrível
me foi anunciada:
o traidor procede traiçoeiramente,
e o destruidor anda destruindo.
Ao ataque, ó Elão!
Feche o cerco, ó Média!
Já fiz cessar todo gemido.
3 Por isso, os meus lombos estão
cheios de angústia;
tive dores como as dores da mulher
que está dando à luz;
contorço-me de dores
e não posso ouvir,
desfaleço e não posso ver.
4 O meu coração bate forte,
o horror me apavora;
o crepúsculo que eu aguardava
só me trouxe tremor.
5 Põe-se a mesa,
estendem-se tapetes,
come-se e bebe-se.
Levantem-se, príncipes,
e untem os escudos.
6 Porque assim me disse o Senhor:
"Vá e ponha uma sentinela,
que fique olhando
e anuncie o que enxergar.
7 Se ela enxergar
uma tropa de cavaleiros
de dois a dois,
uma tropa de jumentos
e uma tropa de camelos,
ela que escute atentamente,
com muita atenção."
8 Então o que estava olhando gritou:
"Senhor, durante o dia
estou continuamente
sobre a torre de vigia
e fico de guarda
durante noites inteiras.
9 Eis que agora vem
uma tropa de homens,
cavaleiros de dois a dois."
Então ele ergueu a voz e disse:
"Caiu! Babilônia caiu!
Todas as imagens de escultura
dos seus deuses
jazem despedaçadas no chão!"
10 Ah, meu povo, debulhado e batido
como o trigo na eira!
O que ouvi do Senhor dos Exércitos,
o Deus de Israel,
isso lhes anunciei.
11 Sentença contra Dumá.
Alguém me chama desde Seir:
"Guarda, falta muito
para acabar a noite?
Guarda, falta muito?"
12 O guarda responde:
"O dia vai chegar, e também a noite.
Se quiserem perguntar de novo,
voltem e perguntem."
13 Sentença contra a Arábia.
Nos bosques da Arábia,
vocês passarão a noite,
ó caravanas de dedanitas.
14 Levem água para os sedentos.
Ó moradores da terra de Tema,
levem pão aos fugitivos.
15 Porque eles fogem da espada,
da espada desembainhada,
do arco entesado
e do furor da guerra.
16 Porque assim me disse o Senhor:
— Dentro de exatamente um ano, toda a glória de Quedar desaparecerá. 17 E o que restar do número dos flecheiros, homens valentes dos filhos de Quedar, será diminuto, porque assim o disse o Senhor, o Deus de Israel.
1 משא מדבר ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה׃
2 חזות קשה הגד לי הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי׃
3 על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות׃
4 תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה׃
5 ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן׃
6 כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד׃
7 וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב׃
8 ויקרא אריה על מצפה אדני אנכי עמד תמיד יומם ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות׃
9 והנה זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ׃
10 מדשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם׃
11 משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל׃
12 אמר שמר אתה בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו׃
13 משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים׃
14 לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד׃
15 כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה׃
16 כי כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר׃
17 ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו כי יהוה אלהי ישראל דבר׃