1 א הדו ליהוה כי-טוב כי לעולם חסדו br
2 ב יאמרו גאולי יהוה-- אשר גאלם מיד-צר br
3 ג ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים br
4 ד תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו br
5 ה רעבים גם-צמאים-- נפשם בהם תתעטף br
6 ו ויצעקו אל-יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם br
7 ז וידריכם בדרך ישרה-- ללכת אל-עיר מושב br
8 ח יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
9 ט כי-השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא-טוב br
10 י ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל br
11 יא כי-המרו אמרי-אל ועצת עליון נאצו br
12 יב ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר br
13 יג ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
14 יד יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק br
15 טו יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
16 טז כי-שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע br
17 יז אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו br
18 יח כל-אכל תתעב נפשם ויגיעו עד-שערי מות br
19 יט ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
20 כ ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם br
21 כא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
22 כב ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה br
23 כג ] יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים br
24 כד ] המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה br
25 כה ] ויאמר--ויעמד רוח סערה ותרומם גליו br
26 כו ] יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג br
27 כז ] יחוגו וינועו כשכור וכל-חכמתם תתבלע br
28 כח ] ויצעקו אל-יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם br
29 כט יקם סערה לדממה ויחשו גליהם br
30 ל וישמחו כי-ישתקו וינחם אל-מחוז חפצם br
31 לא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
32 לב וירוממוהו בקהל-עם ובמושב זקנים יהללוהו br
33 לג ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון br
34 לד ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה br
35 לה ישם מדבר לאגם-מים וארץ ציה למצאי מים br
36 לו ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב br
37 לז ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה br
38 לח ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט br
39 לט וימעטו וישחו-- מעצר רעה ויגון br
40 מ ] שפך בוז על-נדיבים ויתעם בתהו לא-דרך br
41 מא וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות br
42 מב יראו ישרים וישמחו וכל-עולה קפצה פיה br
43 מג מי-חכם וישמר-אלה ויתבוננו חסדי יהוה
1 ALABAD á Jehová, porque es bueno; Porque para siempre es su misericordia.
2 Digan lo los redimidos de Jehová, Los que ha redimido del poder del enemigo,
3 Y los ha congregado de las tierras, Del oriente y del occidente, Del aquilón y de la mar.
4 Anduvieron perdidos por el desierto, por la soledad sin camino, No hallando ciudad de población.
5 Hambrientos y sedientos, Su alma desfallecía en ellos.
6 Habiendo empero clamado á Jehová en su angustia, Librólos de sus aflicciones:
7 Y dirigiólos por camino derecho, Para que viniesen á ciudad de población.
8 Alaben la misericordia de Jehová, Y sus maravillas para con los hijos de los hombres.
9 Porque sació al alma menesterosa, Y llenó de bien al alma hambrienta.
10 Los que moraban en tinieblas y sombra de muerte, Aprisionados en aflicción y en hierros;
11 Por cuanto fueron rebeldes á las palabras de Jehová, Y aborrecieron el consejo del Altísimo.
12 Por lo que quebrantó él con trabajo sus corazones, Cayeron y no hubo quien los ayudase;
13 Luego que clamaron á Jehová en su angustia, Librólos de sus aflicciones.
14 Sacólos de las tinieblas y de la sombra de muerte, Y rompió sus prisiones.
15 Alaben la misericordia de Jehová, Y sus maravillas para con los hijos de los hombres.
16 Porque quebrantó las puertas de bronce, Y desmenuzó los cerrojos de hierro.
17 Los insensatos, á causa del camino de su rebelión Y á causa de sus maldades, fueron afligidos.
18 Su alma abominó toda vianda, Y llegaron hasta las puertas de la muerte.
19 Mas clamaron á Jehová en su angustia, Y salvólos de sus aflicciones.
20 Envió su palabra, y curólos, Y librólos de su ruina.
21 Alaben la misericordia de Jehová, Y sus maravillas para con los hijos de los hombres:
22 Y sacrifiquen sacrificios de alabanza, Y publiquen sus obras con júbilo.
23 Los que descienden á la mar en navíos, Y hacen negocio en las muchas aguas,
24 Ellos han visto las obras de Jehová, Y sus maravillas en el profundo.
25 El dijo, é hizo saltar el viento de la tempestad, Que levanta sus ondas.
26 Suben á los cielos, descienden á los abismos: Sus almas se derriten con el mal.
27 Tiemblan, y titubean como borrachos, Y toda su ciencia es perdida.
28 Claman empero á Jehová en su angustia, Y líbralos de sus aflicciones.
29 Hace parar la tempestad en sosiego, Y se apaciguan sus ondas.
30 Alégranse luego porque se reposaron; Y él los guía al puerto que deseaban.
31 Alaben la misericordia de Jehová, Y sus maravillas para con los hijos de los hombres.
32 Y ensálcenlo en la congregación del pueblo; Y en consistorio de ancianos lo alaben.
33 El vuelve los ríos en desierto, Y los manantiales de las aguas en secadales;
34 La tierra fructífera en salados, Por la maldad de los que la habitan.
35 Vuelve el desierto en estanques de aguas, Y la tierra seca en manantiales.
36 Y allí aposenta á los hambrientos, Y disponen ciudad para habitación;
37 Y siembran campos, y plantan viñas, Y rinden crecido fruto.
38 Y los bendice, y se multiplican en gran manera; Y no disminuye sus bestias.
39 Y luego son menoscabados y abatidos A causa de tiranía, de males y congojas.
40 El derrama menosprecio sobre los príncipes, Y les hace andar errados, vagabundos, sin camino:
41 Y levanta al pobre de la miseria, Y hace multiplicar las familias como rebaños de ovejas.
42 Vean los rectos, y alégrense; Y toda maldad cierre su boca.
43 ¿Quién es sabio y guardará estas cosas, Y entenderá las misericordias de Jehová?