1 Save me, O God, for the waters have come up to my neck.
2 I sink in the miry depths, where there is no foothold. I have come into the deep waters; the floods engulf me.
3 I am worn out calling for help; my throat is parched. My eyes fail, looking for my God.
4 Those who hate me without reason outnumber the hairs of my head; many are my enemies without cause, those who seek to destroy me. I am forced to restore what I did not steal.
5 You, God, know my folly; my guilt is not hidden from you.
6 Lord, the LORD Almighty, may those who hope in you not be disgraced because of me; God of Israel, may those who seek you not be put to shame because of me.
7 For I endure scorn for your sake, and shame covers my face.
8 I am a foreigner to my own family, a stranger to my own mother's children;
9 for zeal for your house consumes me, and the insults of those who insult you fall on me.
10 When I weep and fast, I must endure scorn;
11 when I put on sackcloth, people make sport of me.
12 Those who sit at the gate mock me, and I am the song of the drunkards.
13 But I pray to you, LORD, in the time of your favor; in your great love, O God, answer me with your sure salvation.
14 Rescue me from the mire, do not let me sink; deliver me from those who hate me, from the deep waters.
15 Do not let the floodwaters engulf me or the depths swallow me up or the pit close its mouth over me.
16 Answer me, LORD, out of the goodness of your love; in your great mercy turn to me.
17 Do not hide your face from your servant; answer me quickly, for I am in trouble.
18 Come near and rescue me; deliver me because of my foes.
19 You know how I am scorned, disgraced and shamed; all my enemies are before you.
20 Scorn has broken my heart and has left me helpless; I looked for sympathy, but there was none, for comforters, but I found none.
21 They put gall in my food and gave me vinegar for my thirst.
22 May the table set before them become a snare; may it become retribution and "a trap.
23 May their eyes be darkened so they cannot see, and their backs be bent forever.
24 Pour out your wrath on them; let your fierce anger overtake them.
25 May their place be deserted; let there be no one to dwell in their tents.
26 For they persecute those you wound and talk about the pain of those you hurt.
27 Charge them with crime upon crime; do not let them share in your salvation.
28 May they be blotted out of the book of life and not be listed with the righteous.
29 But as for me, afflicted and in pain — may your salvation, God, protect me.
30 I will praise God's name in song and glorify him with thanksgiving.
31 This will please the LORD more than an ox, more than a bull with its horns and hooves.
32 The poor will see and be glad — you who seek God, may your hearts live!
33 The LORD hears the needy and does not despise his captive people.
34 Let heaven and earth praise him, the seas and all that move in them,
35 for God will save Zion and rebuild the cities of Judah. Then people will settle there and possess it;
36 the children of his servants will inherit it, and those who love his name will dwell there.
1 למנצח על שושנים לדוד הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש׃
2 טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני׃
3 יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי׃
4 רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב׃
5 אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו׃
6 אל יבשו בי קויך אדני יהוה צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל׃
7 כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃
8 מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי׃
9 כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃
10 ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי׃
11 ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃
12 ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃
13 ואני תפלתי לך יהוה עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך׃
14 הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים׃
15 אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה׃
16 ענני יהוה כי טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי׃
17 ואל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני׃
18 קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני׃
19 אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל צוררי׃
20 חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי׃
21 ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ׃
22 יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש׃
23 תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃
24 שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם׃
25 תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב׃
26 כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו׃
27 תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך׃
28 ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו׃
29 ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני׃
30 אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה׃
31 ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס׃
32 ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם׃
33 כי שמע אל אביונים יהוה ואת אסיריו לא בזה׃
34 יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רמש בם׃
35 כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה׃
36 וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה׃