1 O God, why have you rejected us forever? Why does your anger smolder against the sheep of your pasture?
2 Remember the nation you purchased long ago, the people of your inheritance, whom you redeemed — Mount Zion, where you dwelt.
3 Turn your steps toward these everlasting ruins, all this destruction the enemy has brought on the sanctuary.
4 Your foes roared in the place where you met with us; they set up their standards as signs.
5 They behaved like men wielding axes to cut through a thicket of trees.
6 They smashed all the carved paneling with their axes and hatchets.
7 They burned your sanctuary to the ground; they defiled the dwelling place of your Name.
8 They said in their hearts, "We will crush them completely!" They burned every place where God was worshiped in the land.
9 We are given no signs from God; no prophets are left, and none of us knows how long this will be.
10 How long will the enemy mock you, God? Will the foe revile your name forever?
11 Why do you hold back your hand, your right hand? Take it from the folds of your garment and destroy them!
12 But God is my King from long ago; he brings salvation on the earth.
13 It was you who split open the sea by your power; you broke the heads of the monster in the waters.
14 It was you who crushed the heads of Leviathan and gave it as food to the creatures of the desert.
15 It was you who opened up springs and streams; you dried up the ever-flowing rivers.
16 The day is yours, and yours also the night; you established the sun and moon.
17 It was you who set all the boundaries of the earth; you made both summer and winter.
18 Remember how the enemy has mocked you, LORD, how foolish people have reviled your name.
19 Do not hand over the life of your dove to wild beasts; do not forget the lives of your afflicted people forever.
20 Have regard for your covenant, because haunts of violence fill the dark places of the land.
21 Do not let the oppressed retreat in disgrace; may the poor and needy praise your name.
22 Rise up, O God, and defend your cause; remember how fools mock you all day long.
23 Do not ignore the clamor of your adversaries, the uproar of your enemies, which rises continually.
1 משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃
2 זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃
3 הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃
4 שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃
5 יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃
6 ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃
7 שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃
8 אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃
9 אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃
10 עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃
11 למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃
12 ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃
13 אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃
14 אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃
15 אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃
16 לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃
17 אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃
18 זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃
19 אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃
20 הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃
21 אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃
22 קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃
23 אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃