1 א ברכי נפשי את-יהוה br יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת br
2 ב עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה br
3 ג המקרה במים עליותיו br השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח br
4 ד עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט br
5 ה יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד br
6 ו תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים br
7 ז מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון br
8 ח יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם br
9 ט גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ br
10 י המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון br
11 יא ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם br
12 יב עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול br
13 יג משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ br
14 יד מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם br להוציא לחם מן-הארץ br
15 טו ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן br ולחם לבב-אנוש יסעד br
16 טז ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע br
17 יז אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה br
18 יח הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים br
19 יט עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו br
20 כ תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער br
21 כא הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם br
22 כב תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון br
23 כג יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב br
24 כד מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית br מלאה הארץ קנינך br
25 כה זה הים גדול-- ורחב ידים br שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות br
26 כו שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו br
27 כז כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו br
28 כח תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב br
29 כט תסתיר פניך יבהלון br תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון br
30 ל תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה br
31 לא יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו br
32 לב המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו br
33 לג אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי br
34 לד יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה br
35 לה יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- br ברכי נפשי את-יהוה br הללו-יה
1 BENEDICI, anima mia, il Signore; O Signore Iddio mio, tu sei sommamente grande; Tu sei vestito di gloria e di magnificenza.
2 Egli si ammanta di luce come di una vesta; Egli tende il cielo come una cortina.
3 Egli fa i palchi delle sue sale nelle acque; Egli pone le nuvole per suo carro: Egli passeggia sopra le ale del vento.
4 Egli fa i venti suoi Angeli, E il fuoco divampante suoi ministri.
5 Egli ha fondata la terra sulle sue basi; Giammai in perpetuo non sarà smossa.
6 Tu l’avevi già coperta dell’abisso, come d’una vesta; Le acque si erano fermate sopra i monti.
7 Esse fuggirono per lo tuo sgridare; Si affrettarono per la voce del tuo tuono;
8 Erano salite sopra i monti; ma discesero nelle valli, Al luogo che tu hai loro costituito.
9 Tu hai loro posto un termine, il qual non trapasseranno; E non torneranno a coprir la terra
10 Egli è quel che manda le fonti per le valli, Onde esse corrono fra i monti;
11 Abbeverano tutte le bestie della campagna; Gli asini salvatichi spengono la lor sete con esse.
12 Presso a quelle si riparano gli uccelli del cielo; Fanno sentir di mezzo alle frondi le lor voci.
13 Egli adacqua i monti dalle sue stanze sovrane; La terra è saziata del frutto delle sue opere.
14 Egli fa germogliar l’erba per le bestie; E l’erbaggio per lo servigio dell’uomo, Facendo uscire della terra il pane.
15 Egli rallegra il cuor dell’uomo col vino, Egli fa risplender la faccia coll’olio, E sostenta il cuor dell’uomo col pane.
16 Gli alberi del Signore ne son saziati; I cedri del Libano ch’egli ha piantati;
17 Dove gli uccelli si annidano; Gli abeti, che son la stanza della cicogna.
18 Gli alti monti sono per li cavriuoli; Le rocce sono il ricetto de’ conigli
19 Egli ha fatta la luna per le stagioni; Il sole conosce il suo occaso.
20 Tu mandi le tenebre, ed e’ si fa notte, Nella quale tutte le fiere delle selve vanno attorno.
21 I leoncelli rugghiano dietro alla preda, E per chiedere a Dio il lor pasto.
22 Ma, tosto ch’è levato il sole, si raccolgono, E giacciono ne’ lor ricetti.
23 Allora l’uomo esce alla sua opera, Ed al suo lavoro, infino alla sera.
24 Quanto grandi sono, o Signore, le tue opere! Tu le hai tutte fatte con sapienza; La terra è piena de’ tuoi beni.
25 Ecco, il mar grande ed ampio: Quivi son rettili senza numero, Amimali piccoli e grandi.
26 Quivi nuotano le navi, E il Leviatan che tu hai formato per ischerzare in esso.
27 Tutti gli animali sperano in te, Che tu dii loro il lor cibo al suo tempo.
28 Se tu lo dài loro, lo ricolgono; Se tu apri la tua mano, son saziati di beni.
29 Se tu nascondi la tua faccia, sono smarriti; Se tu ritiri il fiato loro, trapassano, E ritornano nella lor polvere.
30 Se tu rimandi il tuo spirito son creati; E tu rinnuovi la faccia della terra
31 Sia la gloria del Signore in eterno; Rallegrisi il Signore nelle sue opere;
32 Il quale se riguarda verso la terra, ella trema; Se tocca i monti, essi fumano.
33 Io canterò al Signore, mentre viverò; Io salmeggerò all’Iddio mio, tanto che io durerò.
34 Il mio ragionamento gli sarà piacevole, Io mi rallegrerò nel Signore.
35 Vengano meno i peccatori d’in su la terra, E gli empi non sieno più. Anima mia, benedici il Signore. Alleluia