1 א תפלה למשה איש-האלהים br אדני--מעון אתה היית לנו בדר ודר br
2 ב בטרם הרים ילדו-- ותחולל ארץ ותבל br ומעולם עד-עולם אתה אל br
3 ג תשב אנוש עד-דכא ותאמר שובו בני-אדם br
4 ד כי אלף שנים בעיניך-- כיום אתמול כי יעבר br ואשמורה בלילה br
5 ה זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף br
6 ו בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש br
7 ז כי-כלינו באפך ובחמתך נבהלנו br
8 ח שת (שתה) עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך br
9 ט כי כל-ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו-הגה br
10 י ימי-שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה-- br ורהבם עמל ואון br כי-גז חיש ונעפה br
11 יא מי-יודע עז אפך וכיראתך עברתך br
12 יב למנות ימינו כן הודע ונבא לבב חכמה br
13 יג שובה יהוה עד-מתי והנחם על-עבדיך br
14 יד שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל-ימינו br
15 טו שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה br
16 טז יראה אל-עבדיך פעלך והדרך על-בניהם br
17 יז ויהי נעם אדני אלהינו-- עלינו br ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו
1 Orazione di Mosè, uomo di Dio O SIGNORE, tu ci sei stato un abitacolo In ogni età.
2 Avanti che i monti fosser nati, E che tu avessi formata la terra ed il mondo; Anzi ab eterno in eterno tu sei Dio.
3 Tu fai ritornar l’uomo in polvere, E dici: Ritornate, o figliuoli degli uomini.
4 Perciocchè mille anni sono appo te Come il giorno d’ieri, quando è passato; O come una vegghia nella notte.
5 Tu porti via gli uomini, come per una piena d’acque; Essi non sono altro che un sogno; Son come l’erba che si rinnovella la mattina.
6 La mattina ella fiorisce e si rinnovella; E la sera è segata e si secca
7 Perciocchè noi veniam meno per la tua ira; E siam conturbati per lo tuo cruccio.
8 Tu metti davanti a te le nostre iniquità, E i nostri peccati occulti alla luce della tua faccia.
9 Conciossiachè tutti i nostri giorni dichinino per la tua ira; Noi abbiam forniti gli anni nostri così presto come una parola.
10 I giorni de’ nostri anni, in alcuni non sono che settant’anni; E in altri, se ve ne sono di maggiori forze, che ottant’anni; Ed anche il fiore di quelli non è altro che travaglio e vanità; Perciocchè di subito è riciso, e noi ce ne voliam via.
11 Chi conosce la forza della tua ira, E la tua indegnazione, secondo che devi esser temuto?
12 Insegnaci adunque a contare i nostri dì; Acciocchè acquistiamo un cuor savio.
13 Rivolgiti, Signore; infino a quando? E sii rappacificato inverso i tuoi servitori.
14 Saziaci ogni mattina della tua benignità; Acciocchè giubiliamo, e ci rallegriamo tutti i dì nostri.
15 Rallegraci, al par de’ giorni che tu ci hai afflitti; Degli anni che abbiamo sentito il male.
16 Apparisca l’opera tua verso i tuoi servitori, E la tua gloria verso i lor figliuoli.
17 E sia il piacevole sguardo del Signore Iddio nostro sopra noi; E addirizza, o Signore, sopra noi l’opera delle nostre mani