1 א הללו-יה br הודו ליהוה כי-טוב-- כי לעולם חסדו br
2 ב מי--ימלל גבורות יהוה ישמיע כל-תהלתו br
3 ג אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל-עת br
4 ד זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך br
5 ה לראות בטובת בחיריך-- לשמח בשמחת גויך br להתהלל עם-נחלתך br
6 ו חטאנו עם-אבותינו העוינו הרשענו br
7 ז אבותינו במצרים לא-השכילו נפלאותיך-- br לא זכרו את-רב חסדיך br וימרו על-ים בים-סוף br
8 ח ויושיעם למען שמו-- להודיע את-גבורתו br
9 ט ויגער בים-סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר br
10 י ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב br
11 יא ויכסו-מים צריהם אחד מהם לא נותר br
12 יב ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו br
13 יג מהרו שכחו מעשיו לא-חכו לעצתו br
14 יד ויתאוו תאוה במדבר וינסו-אל בישימון br
15 טו ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם br
16 טז ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה br
17 יז תפתח-ארץ ותבלע דתן ותכס על-עדת אבירם br
18 יח ותבער-אש בעדתם להבה תלהט רשעים br
19 יט יעשו-עגל בחרב וישתחוו למסכה br
20 כ וימירו את-כבודם בתבנית שור אכל עשב br
21 כא שכחו אל מושיעם-- עשה גדלות במצרים br
22 כב נפלאות בארץ חם נוראות על-ים-סוף br
23 כג ויאמר להשמידם br לולי משה בחירו-- עמד בפרץ לפניו br להשיב חמתו מהשחית br
24 כד וימאסו בארץ חמדה לא-האמינו לדברו br
25 כה וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה br
26 כו וישא ידו להם-- להפיל אותם במדבר br
27 כז ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות br
28 כח ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים br
29 כט ויכעיסו במעלליהם ותפרץ-בם מגפה br
30 ל ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה br
31 לא ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד-עולם br
32 לב ויקציפו על-מי מריבה וירע למשה בעבורם br
33 לג כי-המרו את-רוחו ויבטא בשפתיו br
34 לד לא-השמידו את-העמים-- אשר אמר יהוה להם br
35 לה ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם br
36 לו ויעבדו את-עצביהם ויהיו להם למוקש br
37 לז ויזבחו את-בניהם ואת-בנותיהם-- לשדים br
38 לח וישפכו דם נקי דם-בניהם ובנותיהם-- אשר זבחו לעצבי כנען br ותחנף הארץ בדמים br
39 לט ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם br
40 מ ויחר-אף יהוה בעמו ויתעב את-נחלתו br
41 מא ויתנם ביד-גוים וימשלו בהם שנאיהם br
42 מב וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם br
43 מג פעמים רבות יצילם br והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם br
44 מד וירא בצר להם-- בשמעו את-רנתם br
45 מה ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו br
46 מו ויתן אותם לרחמים-- לפני כל-שוביהם br
47 מז הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן-הגוים br להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך br
48 מח ברוך יהוה אלהי ישראל מן-העולם ועד העולם-- br ואמר כל-העם אמן br הללו-יה
1 Halleluja! Pris Herren, for han er god, hans miskunnhet varer evindelig.
2 Hvem kan utsi Herrens veldige gjerninger, forkynne all hans pris?
3 Salige er de som tar vare på det som rett er, den som gjør rettferdighet til enhver tid.
4 Kom mig i hu, Herre, efter din nåde mot ditt folk, se til mig med din frelse,
5 så jeg kan se på dine utvalgtes lykke, glede mig med ditt folks glede, rose mig med din arv!
6 Vi har syndet med våre fedre, vi har gjort ille, vi har vært ugudelige.
7 Våre fedre i Egypten aktet ikke på dine undergjerninger, de kom ikke i hu dine mange nådegjerninger, men var gjenstridige ved havet, ved det Røde Hav.
8 Dog frelste han dem for sitt navns skyld, for å kunngjøre sitt velde,
9 og han truet det Røde Hav, og det blev tørt, og han lot dem gå gjennem dypene som i en ørken,
10 og han frelste dem av hans hånd som hatet dem, og forløste dem av fiendens hånd,
11 og vannet skjulte deres motstandere, det blev ikke én av dem tilbake.
12 Da trodde de på hans ord, de sang hans pris.
13 Men snart glemte de hans gjerninger, de bidde ikke på hans råd;
14 men de blev grepet av begjærlighet i ørkenen, og de fristet Gud på det øde sted.
15 Da gav han dem det de vilde ha, men sendte tærende sykdom over deres liv.
16 Og de blev avindsyke mot Moses i leiren, mot Aron, Herrens hellige.
17 Jorden oplot sig og slukte Datan og skjulte Abirams hop,
18 og en ild satte deres hop i brand, en lue brente op de ugudelige.
19 De gjorde en kalv ved Horeb og tilbad et støpt billede,
20 og de byttet sin ære* mot billedet av en okse, som eter gress. / {* 5MO 10, 21.}
21 De glemte Gud, sin frelser, som hadde gjort store ting i Egypten,
22 undergjerninger i Kams land, forferdelige ting ved det Røde Hav.
23 Da sa han at han vilde ødelegge dem, dersom ikke Moses, hans utvalgte, hadde stilt sig i gapet for hans åsyn for å avvende hans vrede fra å ødelegge dem.
24 Og de foraktet det herlige land, de trodde ikke hans ord,
25 og de knurret i sine telt, de hørte ikke på Herrens røst.
26 Da opløftet han sin hånd og svor at han vilde la dem falle i ørkenen
27 og la deres avkom falle iblandt hedningene og sprede dem i landene.
28 Og de bandt sig til Ba'al-Peor og åt av offere til døde*, / {* d.e. de livløse avgudsbilleder.}
29 og de vakte harme ved sine gjerninger, og en plage brøt inn iblandt dem.
30 Da stod Pinehas frem og holdt dom, og plagen stanset;
31 og det blev regnet ham til rettferdighet fra slekt til slekt evindelig.
32 Og de vakte vrede ved Meribas vann, og det gikk Moses ille for deres skyld;
33 for de var gjenstridige mot hans* Ånd, og han talte tankeløst med sine leber. / {* d.e. Guds.}
34 De ødela ikke de folk som Herren hadde talt til dem om,
35 men de blandet sig med hedningene og lærte deres gjerninger,
36 og de tjente deres avguder, og disse blev dem til en snare,
37 og de ofret sine sønner og sine døtre til maktene*. / {* d.e. avgudene.}
38 og de utøste uskyldig blod, sine sønners og sine døtres blod, som de ofret til Kana'ans avguder, og landet blev vanhelliget ved blod.
39 De blev urene ved sine gjerninger og drev hor ved sin adferd.
40 Da optendtes Herrens vrede mot hans folk, og han fikk avsky for sin arv.
41 Og han gav dem i hedningers hånd, og de som hatet dem, hersket over dem,
42 og deres fiender trengte dem, og de blev ydmyket under deres hånd.
43 Mange ganger utfridde han dem; men de var gjenstridige i sine råd, og de sank ned i usseldom for sin misgjernings skyld.
44 Og han så til dem når de var i nød, idet han hørte deres klagerop.
45 Og i sin godhet mot dem kom han sin pakt i hu, og det gjorde ham ondt efter hans store miskunnhet,
46 og han lot dem finne barmhjertighet for alle deres åsyn som hadde ført dem i fangenskap.
47 Frels oss, Herre vår Gud, og samle oss fra hedningene til å love ditt hellige navn, rose oss av å kunne prise dig!
48 Lovet være Herren, Israels Gud, fra evighet og til evighet! Og alt folket sier: Amen. Halleluja!