1 א אל-נקמות יהוה אל נקמות הופיע br
2 ב הנשא שפט הארץ השב גמול על-גאים br
3 ג עד-מתי רשעים יהוה עד-מתי רשעים יעלזו br
4 ד יביעו ידברו עתק יתאמרו כל-פעלי און br
5 ה עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו br
6 ו אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו br
7 ז ויאמרו לא יראה-יה ולא-יבין אלהי יעקב br
8 ח בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו br
9 ט הנטע אזן הלא ישמע אם-יצר עין הלא יביט br
10 י היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת br
11 יא יהוה--ידע מחשבות אדם כי-המה הבל br
12 יב אשרי הגבר אשר-תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו br
13 יג להשקיט לו מימי רע-- עד יכרה לרשע שחת br
14 יד כי לא-יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב br
15 טו כי-עד-צדק ישוב משפט ואחריו כל-ישרי-לב br
16 טז מי-יקום לי עם-מרעים מי-יתיצב לי עם-פעלי און br
17 יז לולי יהוה עזרתה לי-- כמעט שכנה דומה נפשי br
18 יח אם-אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני br
19 יט ברב שרעפי בקרבי-- תנחומיך ישעשעו נפשי br
20 כ היחברך כסא הוות יצר עמל עלי-חק br
21 כא יגודו על-נפש צדיק ודם נקי ירשיעו br
22 כב ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי br
23 כג וישב עליהם את אונם-- וברעתם יצמיתם br יצמיתם יהוה אלהינו
1 Du hevnens Gud, Herre, du hevnens Gud, åpenbar dig i herlighet!
2 Reis dig, du jordens dommer, la gjengjeldelse komme over de overmodige!
3 Hvor lenge skal de ugudelige, Herre, hvor lenge skal de ugudelige fryde sig?
4 De utgyder en strøm av ord, de fører frekk tale; alle de som gjør urett, taler store ord.
5 Ditt folk, Herre, knuser de, og din arv plager de.
6 Enken og den fremmede slår de ihjel, og farløse myrder de.
7 Og de sier: Herren ser ikke, og Jakobs Gud gir ikke akt.
8 Gi dog akt, I ufornuftige blandt folket, og I dårer, når vil I bli kloke?
9 Mon han som planter øret, ikke skulde høre? Mon han som skaper øiet, ikke skulde se?
10 Mon han som refser hedningene, ikke skulde straffe, han som gir menneskene forstand?
11 Herren kjenner menneskenes tanker, han vet at de er tomhet.
12 Salig er den mann som du, Herre, refser og gir lærdom av din lov
13 for å gi ham ro for onde dager, inntil det blir gravd en grav for den ugudelige.
14 For Herren skal ikke forkaste sitt folk og ikke forlate sin arv;
15 for dommen skal vende tilbake til rettferdighet, og alle de opriktige av hjertet skal gi den medhold.
16 Hvem reiser sig for mig imot de onde? Hvem stiller sig frem for mig imot dem som gjør urett?
17 Dersom ikke Herren var min hjelp, vilde min sjel snart bo i dødsrikets stillhet.
18 Når jeg sier: Min fot vakler, da holder din miskunnhet mig oppe, Herre!
19 Når mine urolige tanker i mitt hjerte blir mange, da husvaler din trøst min sjel.
20 Har vel fordervelsens domstol noget samfund med dig, der hvor de skaper urett under skinn av rett?
21 De slår sig skarevis sammen imot den rettferdiges sjel, og uskyldig blod dømmer de skyldig.
22 Da blir Herren mig en borg, og min Gud min tilflukts klippe.
23 Og han lar deres urett komme tilbake over dem, og for deres ondskaps skyld skal han utrydde dem; ja, Herren vår Gud skal utrydde dem.