1 א   מזמור לאסף br אל אלהים יהוה--    דבר ויקרא-ארץ br ממזרח-שמש    עד-מבאו br

2 ב   מציון מכלל-יפי--    אלהים הופיע br

3 ג   יבא אלהינו    ואל-יחרש br אש-לפניו תאכל    וסביביו נשערה מאד br

4 ד   יקרא אל-השמים מעל    ואל-הארץ לדין עמו br

5 ה   אספו-לי חסידי--    כרתי בריתי עלי-זבח br

6 ו   ויגידו שמים צדקו    כי-אלהים שפט הוא סלה br

7 ז   שמעה עמי ואדברה--    ישראל ואעידה בך br אלהים אלהיך    אנכי br

8 ח   לא על-זבחיך אוכיחך    ועולתיך לנגדי תמיד br

9 ט   לא-אקח מביתך פר    ממכלאתיך עתודים br

10 י   כי-לי כל-חיתו-יער    בהמות בהררי-אלף br

11 יא   ידעתי כל-עוף הרים    וזיז שדי עמדי br

12 יב   אם-ארעב לא-אמר לך    כי-לי תבל ומלאה br

13 יג   האוכל בשר אבירים    ודם עתודים אשתה br

14 יד   זבח לאלהים תודה    ושלם לעליון נדריך br

15 טו   וקראני ביום צרה    אחלצך ותכבדני br

16 טז   ולרשע אמר אלהים מה-לך לספר חקי    ותשא בריתי עלי-פיך br

17 יז   ואתה שנאת מוסר    ותשלך דברי אחריך br

18 יח   אם-ראית גנב ותרץ עמו    ועם מנאפים חלקך br

19 יט   פיך שלחת ברעה    ולשונך תצמיד מרמה br

20 כ   תשב באחיך תדבר    בבן-אמך תתן-דפי br

21 כא   אלה עשית והחרשתי--    דמית היות-אהיה כמוך br אוכיחך ואערכה    לעיניך br

22 כב   בינו-נא זאת שכחי אלוה    פן-אטרף ואין מציל br

23 כג   זבח תודה יכבדנני    ושם דרך--אראנו בישע אלהים

1 Salmo di Asaf. Il Potente, Iddio, l’Eterno ha parlato e ha convocato la terra dal sol levante al ponente.

2 Da Sion, perfetta in bellezza, Dio è apparso nel suo fulgore.

3 L’Iddio nostro viene e non se ne starà cheto; lo precede un fuoco divorante, lo circonda una fiera empesta.

4 Egli chiama i cieli di sopra e la terra per assistere al giudicio del suo popolo:

5 Adunatemi, dice, i miei fedeli che han fatto meco un patto mediante sacrifizio.

6 E i cieli proclameranno la sua giustizia; perché Dio stesso sta per giudicare. Sela.

7 Ascolta, popolo mio, ed io parlerò; ascolta, o Israele, e io ti farò le mie rimostranze. Io sono Iddio, l’Iddio tuo.

8 Io non ti riprenderò a motivo de’ tuoi sacrifizi; i tuoi olocausti stanno dinanzi a me del continuo.

9 Io non prenderò giovenchi dalla tua casa né becchi dai tuoi ovili;

10 perché mie son tutte le bestie della foresta, mio è il bestiame ch’è per i monti a migliaia.

11 Io conosco tutti gli uccelli del monti, e quel che si muove per la campagna è a mia disposizione.

12 Se avessi fame, non te lo direi, perché il mondo, con tutto quel che contiene, è mio.

13 Mangio io carne di tori, o bevo io sangue di becchi?

14 Offri a Dio il sacrifizio della lode, e paga all’Altissimo i tuoi voti;

15 e invocami nel giorno della distretta: io te ne trarrò fuori, e tu mi glorificherai.

16 Ma quanto all’empio, Iddio gli dice: Spetta egli a te di parlar de’ miei statuti, e di aver sulle labbra il mio patto?

17 A te che odii la correzione e ti getti dietro alle spalle le mie parole?

18 Se vedi un ladro, tu ti diletti nella sua compagnia, e sei il socio degli adulteri.

19 Tu abbandoni la tua bocca al male, e la tua lingua intesse frodi.

20 Tu siedi e parli contro il tuo fratello, tu diffami il figlio di tua madre.

21 Tu hai fatto queste cose, ed io mi son taciuto, e tu hai pensato ch’io fossi del tutto come te; ma io ti riprenderò, e ti metterò tutto davanti agli occhi.

22 Deh, intendete questo, voi che dimenticate Iddio; che talora io non vi dilanii e non vi sia chi vi liberi.

23 Chi mi offre il sacrifizio della lode mi glorifica, e a chi regola bene la sua condotta, io farò vedere la salvezza di Dio.