1 א   למנצח על-שושנים לדוד br

2 ב   הושיעני אלהים--    כי באו מים עד-נפש br

3 ג   טבעתי ביון מצולה--    ואין מעמד br באתי במעמקי-מים    ושבלת שטפתני br

4 ד   יגעתי בקראי נחר גרוני    כלו עיני--מיחל לאלהי br

5 ה   רבו משערות ראשי--    שנאי חנם br עצמו מצמיתי איבי שקר--    אשר לא-גזלתי אז אשיב br

6 ו   אלהים--אתה ידעת לאולתי    ואשמותי ממך לא-נכחדו br

7 ז   אל-יבשו בי קויך--    אדני יהוה צבאות br אל-יכלמו בי מבקשיך--    אלהי ישראל br

8 ח   כי-עליך נשאתי חרפה    כסתה כלמה פני br

9 ט   מוזר הייתי לאחי    ונכרי לבני אמי br

10 י   כי-קנאת ביתך אכלתני    וחרפות חורפיך נפלו עלי br

11 יא   ואבכה בצום נפשי    ותהי לחרפות לי br

12 יב   ואתנה לבושי שק    ואהי להם למשל br

13 יג   ישיחו בי ישבי שער    ונגינות שותי שכר br

14 יד   ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון--    אלהים ברב-חסדך br ענני    באמת ישעך br

15 טו   הצילני מטיט ואל-אטבעה    אנצלה משנאי וממעמקי מים br

16 טז   אל-תשטפני שבלת מים--    ואל-תבלעני מצולה br ואל-תאטר-עלי באר    פיה br

17 יז   ענני יהוה כי-טוב חסדך    כרב רחמיך פנה אלי br

18 יח   ואל-תסתר פניך מעבדך    כי-צר-לי מהר ענני br

19 יט   קרבה אל-נפשי גאלה    למען איבי פדני br

20 כ   אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי    נגדך כל-צוררי br

21 כא   חרפה שברה לבי--    ואנושה br ואקוה לנוד ואין    ולמנחמים ולא מצאתי br

22 כב   ויתנו בברותי ראש    ולצמאי ישקוני חמץ br

23 כג   יהי-שלחנם לפניהם לפח    ולשלומים למוקש br

24 כד   תחשכנה עיניהם מראות    ומתניהם תמיד המעד br

25 כה   שפך-עליהם זעמך    וחרון אפך ישיגם br

26 כו   תהי-טירתם נשמה    באהליהם אל-יהי ישב br

27 כז   כי-אתה אשר-הכית רדפו    ואל-מכאוב חלליך יספרו br

28 כח   תנה-עון על-עונם    ואל-יבאו בצדקתך br

29 כט   ימחו מספר חיים    ועם צדיקים אל-יכתבו br

30 ל   ואני עני וכואב    ישועתך אלהים תשגבני br

31 לא   אהללה שם-אלהים בשיר    ואגדלנו בתודה br

32 לב   ותיטב ליהוה משור פר    מקרן מפריס br

33 לג   ראו ענוים ישמחו    דרשי אלהים ויחי לבבכם br

34 לד   כי-שמע אל-אביונים יהוה    ואת-אסיריו לא בזה br

35 לה   יהללוהו שמים וארץ    ימים וכל-רמש בם br

36 לו   כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה    וישבו שם וירשוה br [ (Psalms 69:37) לז   וזרע עבדיו ינחלוה    ואהבי שמו ישכנו-בה ]

1 Al Capo de’ musici. Sopra "i gigli". Di Davide.} Salvami, o Dio, poiché le acque mi son giunte fino all’anima.

2 Io sono affondato in un profondo pantano, ove non v’è da fermare il piede; son giunto in acque profonde e la corrente mi sommerge.

3 Sono stanco di gridare, la mia gola è riarsa; gli occhi mi vengon meno, mentre aspetto il mio Dio.

4 Quelli che m’odiano senza cagione sono più numerosi de’ capelli del mio capo; sono potenti quelli che mi vorrebbero distrutto e che a torto mi sono nemici; perfino quello che non avevo preso, l’ho dovuto restituire.

5 O Dio, tu conosci la mia follia, e le mie colpe non ti sono occulte.

6 Non sian confusi, per cagion mia, quelli che sperano in te, o Signore, Eterno degli eserciti! Non siano svergognati per cagion mia, quelli che ti cercano, o Dio d’Israele!

7 Perché per amor tuo io porto il vituperio, e la vergogna mi copre la faccia.

8 Io son divenuto un estraneo ai miei fratelli, e un forestiero ai figliuoli di mia madre.

9 Poiché lo zelo della tua casa mi ha roso, e i vituperi di quelli che ti vituperano son caduti su me.

10 Io ho pianto, ho afflitto l’anima mia col digiuno, ma questo è divenuto un motivo d’obbrobrio.

11 Ho fatto d’un cilicio il mio vestito, ma son diventato il loro ludibrio.

12 Quelli che seggono alla porta discorron di me, e sono oggetto di canzone ai bevitori di cervogia.

13 Ma, quanto a me, la mia preghiera sale a te, o Eterno, nel tempo accettevole; o Dio, nella grandezza della tua misericordia, rispondimi, secondo la verità della tua salvezza.

14 Tirami fuor del pantano, e ch’io non affondi! Fa’ ch’io sia liberato da quelli che m’odiano, e dalle acque profonde.

15 Non mi sommerga la corrente delle acque, non m’inghiottisca il gorgo, e non chiuda il pozzo la sua bocca su di me!

16 Rispondimi, o Eterno, perché la tua grazia è piena di bontà; secondo la grandezza delle tue compassioni, volgiti a me.

17 E non nascondere il tuo volto dal tuo servo, perché sono in distretta; affrettati a rispondermi.

18 Accostati all’anima mia, e redimila; riscattami per cagion de’ miei nemici.

19 Tu conosci il mio vituperio, la mia onta e la mia ignominia; i miei nemici son tutti davanti a te.

20 Il vituperio m’ha spezzato il cuore e son tutto dolente; ho aspettato chi si condolesse meco, non v’è stato alcuno; ho aspettato dei consolatori, ma non ne ho trovati.

21 Anzi mi han dato del fiele per cibo, e, nella mia sete, m’han dato a ber dell’aceto.

22 Sia la mensa, che sta loro dinanzi, un laccio per essi; e, quando si credon sicuri, sia per loro un tranello!

23 Gli occhi loro si oscurino, sì che non veggano più, e fa’ loro del continuo vacillare i lombi.

24 Spandi l’ira tua su loro, e l’ardore del tuo corruccio li colga.

25 La loro dimora sia desolata, nessuno abiti nelle loro tende.

26 Poiché perseguitano colui che tu hai percosso, e si raccontano i dolori di quelli che tu hai feriti.

27 Aggiungi iniquità alla loro iniquità, e non abbian parte alcuna nella tua giustizia.

28 Sian cancellati dal libro della vita, e non siano iscritti con i giusti.

29 Quanto a me, io son misero e addolorato; la tua salvezza, o Dio, mi levi in alto.

30 Io celebrerò il nome di Dio con un canto, e lo magnificherò con le mie lodi.

31 E ciò sarà accettevole all’Eterno più d’un bue, più d’un giovenco con corna ed unghie.

32 I mansueti lo vedranno e si rallegreranno; o voi che cercate Iddio, il cuor vostro riviva!

33 Poiché l’Eterno ascolta i bisognosi, non sprezza i suoi prigionieri.

34 Lo lodino i cieli e la terra, i mari e tutto ciò che si muove in essi!

35 Poiché Dio salverà Sion, e riedificherà le città di Giuda; il suo popolo abiterà in Sion e la possederà.

36 Anche la progenie de’ suoi servitori l’avrà per sua eredità, e quelli che amano il suo nome vi abiteranno.