1 Ó Deus, tu nos rejeitaste
e nos dispersaste.
Tens estado indignado,
mas agora restabelece-nos!
2 Abalaste a terra e a fendeste;
repara-lhe as brechas,
pois ela ameaça ruir.
3 Fizeste o teu povo
experimentar reveses
e nos deste a beber
um vinho que atordoa.
4 Deste um estandarte
aos que te temem,
para fugirem de diante do arco.
5 Para que os teus amados
sejam livres,
salva-nos com a tua mão direita
e responde-nos.
6 Deus falou na sua santidade:
"Exultarei; dividirei Siquém
e medirei o vale de Sucote.
7 Gileade é meu
e meu é também Manassés;
Efraim é o meu capacete;
Judá é o meu cetro.
8 Moabe, porém,
é a minha bacia de lavar;
sobre Edom
atirarei a minha sandália;
sobre a Filístia jubilarei."
9 Quem me conduzirá
à cidade fortificada?
Quem me guiará até Edom?
10 Não nos rejeitaste, ó Deus?
Tu não sais, ó Deus,
com os nossos exércitos!
11 Presta-nos auxílio na angústia,
pois vão é o socorro humano.
12 Em Deus faremos proezas,
porque ele mesmo pisará
os nossos adversários.
1 למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו׃
2 הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה׃
3 הראיתה עמך קשה השקיתנו יין תרעלה׃
4 נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה׃
5 למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך ועננו׃
6 אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד׃
7 לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחקקי׃
8 מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרעעי׃
9 מי יבלני עיר מצור מי נחני עד אדום׃
10 הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו׃
11 הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם׃
12 באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו׃