1 א הדו ליהוה כי-טוב כי לעולם חסדו br
2 ב יאמרו גאולי יהוה-- אשר גאלם מיד-צר br
3 ג ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים br
4 ד תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו br
5 ה רעבים גם-צמאים-- נפשם בהם תתעטף br
6 ו ויצעקו אל-יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם br
7 ז וידריכם בדרך ישרה-- ללכת אל-עיר מושב br
8 ח יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
9 ט כי-השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא-טוב br
10 י ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל br
11 יא כי-המרו אמרי-אל ועצת עליון נאצו br
12 יב ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר br
13 יג ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
14 יד יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק br
15 טו יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
16 טז כי-שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע br
17 יז אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו br
18 יח כל-אכל תתעב נפשם ויגיעו עד-שערי מות br
19 יט ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
20 כ ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם br
21 כא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
22 כב ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה br
23 כג ] יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים br
24 כד ] המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה br
25 כה ] ויאמר--ויעמד רוח סערה ותרומם גליו br
26 כו ] יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג br
27 כז ] יחוגו וינועו כשכור וכל-חכמתם תתבלע br
28 כח ] ויצעקו אל-יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם br
29 כט יקם סערה לדממה ויחשו גליהם br
30 ל וישמחו כי-ישתקו וינחם אל-מחוז חפצם br
31 לא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
32 לב וירוממוהו בקהל-עם ובמושב זקנים יהללוהו br
33 לג ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון br
34 לד ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה br
35 לה ישם מדבר לאגם-מים וארץ ציה למצאי מים br
36 לו ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב br
37 לז ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה br
38 לח ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט br
39 לט וימעטו וישחו-- מעצר רעה ויגון br
40 מ ] שפך בוז על-נדיבים ויתעם בתהו לא-דרך br
41 מא וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות br
42 מב יראו ישרים וישמחו וכל-עולה קפצה פיה br
43 מג מי-חכם וישמר-אלה ויתבוננו חסדי יהוה
1 Preiset {O. Danket} Jehova, denn er ist gut, denn seine Güte währt ewiglich!
2 So sollen sagen die Erlösten Jehovas, die er aus der Hand des Bedrängers erlöst,
3 Und die er gesammelt hat aus den Ländern, von Osten und von Westen, von Norden und vom Meere.
4 Sie irrten umher in der Wüste, auf ödem Wege, sie fanden keine Wohnstadt.
5 Hungrig waren sie und durstig, es verschmachtete in ihnen ihre Seele.
6 Da schrieen sie zu Jehova in ihrer Bedrängnis, und aus ihren Drangsalen errettete er sie.
7 Und er leitete sie auf rechtem Wege, daß sie zu einer Wohnstadt gelangten.
8 Mögen sie Jehova preisen wegen seiner Güte und wegen seiner Wundertaten an den Menschenkindern!
9 Denn er hat die durstende Seele gesättigt und die hungernde Seele mit Gutem {O. mit Gütern} erfüllt.
10 Die Bewohner der Finsternis und des Todesschattens, gefesselt in Elend und Eisen:
11 Weil sie widerspenstig gewesen waren gegen die Worte Gottes {El} und verachtet hatten den Rat des Höchsten,
12 So beugte er ihr Herz durch Mühsal; sie strauchelten, und kein Helfer war da.
13 Da schrieen sie zu Jehova in ihrer Bedrängnis, und aus ihren Drangsalen rettete er sie.
14 Er führte sie heraus aus der Finsternis und dem Todesschatten, und zerriß ihre Fesseln.
15 Mögen sie Jehova preisen wegen seiner Güte und wegen seiner Wundertaten an den Menschenkindern!
16 Denn er hat zerbrochen die ehernen Türen und die eisernen Riegel zerschlagen.
17 Die Toren leiden ob des Weges ihrer Übertretung und ob ihrer Ungerechtigkeiten.
18 Ihre Seele verabscheut jede Speise, und sie kommen bis an die Pforten des Todes.
19 Dann schreien {O. litten... verabscheute... kamen.... Da schrieen usw. bis V.21} sie zu Jehova in ihrer Bedrängnis, und aus ihren Drangsalen rettet er sie.
20 Er sendet sein Wort und heilt sie, und er errettet sie aus ihren Gruben.
21 Mögen sie Jehova preisen wegen seiner Güte und wegen seiner Wundertaten an den Menschenkindern;
22 Und Opfer des Lobes {O. Dankopfer; wie 3. Mose 7,12} opfern und mit Jubel erzählen seine Taten!
23 Die sich auf Schiffen aufs Meer hinabbegeben, auf großen Wassern Handel treiben,
24 Diese sehen die Taten Jehovas und seine Wunderwerke in der Tiefe:
25 Er spricht {O. sich hinabbegaben... trieben... sahen... sprach usw.} und bestellt einen Sturmwind, der hoch erhebt seine Wellen.
26 Sie fahren hinauf zum Himmel, sinken hinab in die Tiefen; es zerschmilzt in der Not ihre Seele.
27 Sie taumeln und schwanken wie ein Trunkener, und zunichte wird alle ihre Weisheit.
28 Dann schreien sie zu Jehova in ihrer Bedrängnis, und er führt sie heraus aus ihren Drangsalen.
29 Er verwandelt den Sturm in Stille, {O. Säuseln} und es legen sich die {W. ihre} Wellen.
30 Und sie freuen sich, daß sie sich beruhigen, und er führt sie in den ersehnten Hafen.
31 Mögen sie Jehova preisen wegen seiner Güte, und wegen seiner Wundertaten an den Menschenkindern.
32 Und ihn erheben in der Versammlung des Volkes, und in der Sitzung der Ältesten ihn loben!
33 Er macht {O. machte; so auch V.35 usw.} Ströme zur Wüste und Wasserquellen zu dürrem Lande,
34 Fruchtbares Land zur Salzsteppe wegen der Bosheit der darin Wohnenden.
35 Er macht zum Wasserteich die Wüste und dürres Land zu Wasserquellen;
36 Und er läßt Hungrige daselbst wohnen und sie gründen eine Wohnstadt.
37 Und sie besäen Felder und pflanzen Weinberge, welche Frucht bringen als Ertrag;
38 Und er segnet sie, und sie mehren sich sehr, und ihres Viehes läßt er nicht wenig sein.
39 Und sie vermindern sich und werden gebeugt durch Bedrückung, Unglück und Jammer.
40 Er schüttet Verachtung auf Fürsten, und läßt sie umherirren in pfadloser Einöde;
41 Und er hebt den Armen empor aus dem Elend, und macht Herden gleich seine Geschlechter.
42 Die Aufrichtigen werden es sehen und sich freuen, {O. sehen es und freuen sich usw.} und alle Ungerechtigkeit wird ihren Mund verschließen.
43 Wer weise ist, der wird dieses beachten, und verstehen werden sie {O. der beachte dieses, und verstehen mögen sie} die Gütigkeiten Jehovas.