1 א   למה רגשו גוים    ולאמים יהגו-ריק br 2 ב   יתיצבו מלכי-ארץ--    ורוזנים נוסדו-יחד br על-יהוה    ועל-משיחו br 3 ג   ננתקה את-מוסרותימו    ונשליכה ממנו עבתימו br 4 ד   יושב בשמים ישחק    אדני ילעג-למו br 5 ה   אז ידבר אלימו באפו    ובחרונו יבהלמו br 6 ו   ואני נסכתי מלכי    על-ציון הר-קדשי br 7 ז   אספרה אל-חק    יהוה אמר אלי בני אתה--אני היום ילדתיך br 8 ח   שאל ממני--ואתנה גוים נחלתך    ואחזתך אפסי-ארץ br 9 ט   תרעם בשבט ברזל    ככלי יוצר תנפצם br 10 י   ועתה מלכים השכילו    הוסרו שפטי ארץ br 11 יא   עבדו את-יהוה ביראה    וגילו ברעדה br 12 יב   נשקו-בר פן-יאנף ותאבדו דרך--    כי-יבער כמעט אפו br אשרי    כל-חוסי בו

1 Warum toben die Nationen und sinnen Eitles die Völkerschaften?2 Es treten auf {O. Warum treten auf usw.} die Könige der Erde, und die Fürsten ratschlagen miteinander wider Jehova und wider seinen Gesalbten:3 "Lasset uns zerreißen ihre Bande, und von uns werfen ihre Seile!"4 Der im Himmel thront, {O. wohnt} lacht, der Herr spottet {O. wird lachen... wird spotten} ihrer.5 Dann wird er zu ihnen reden in seinem Zorn, und in seiner Zornglut wird er sie schrecken.6 "Habe doch ich meinen König gesalbt {O. eingesetzt} auf Zion, meinem heiligen Berge!"7 Vom Beschluß will ich erzählen: Jehova hat zu mir gesprochen: Du bist mein Sohn, heute habe ich dich gezeugt.8 Fordere von mir, und ich will dir zum Erbteil geben die Nationen, und zum Besitztum die Enden der Erde.9 Mit eisernem Scepter {O. eisener Zuchtrute} wirst du sie zerschmettern, wie ein Töpfergefäß sie zerschmeißen.10 Und nun, ihr Könige, seid verständig, lasset euch zurechtweisen, ihr Richter der Erde!11 Dienet Jehova mit Furcht, und freuet euch {Eig. frohlocket} mit Zittern!12 Küsset den Sohn, daß er nicht zürne, und ihr umkommet auf dem Wege, wenn nur ein wenig entbrennt {O. denn gar bald möchte entbrennen} sein Zorn. Glückselig alle, die auf ihn trauen! {Eig. Zuflucht zu ihm nehmen, sich in ihm bergen; so überall in den Psalmen}