1 א למה רגשו גוים ולאמים יהגו-ריק br
2 ב יתיצבו מלכי-ארץ-- ורוזנים נוסדו-יחד br על-יהוה ועל-משיחו br
3 ג ננתקה את-מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו br
4 ד יושב בשמים ישחק אדני ילעג-למו br
5 ה אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו br
6 ו ואני נסכתי מלכי על-ציון הר-קדשי br
7 ז אספרה אל-חק יהוה אמר אלי בני אתה--אני היום ילדתיך br
8 ח שאל ממני--ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי-ארץ br
9 ט תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם br
10 י ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ br
11 יא עבדו את-יהוה ביראה וגילו ברעדה br
12 יב נשקו-בר פן-יאנף ותאבדו דרך-- כי-יבער כמעט אפו br אשרי כל-חוסי בו
1 Warum toben die Nationen und sinnen Eitles die Völkerschaften?
2 Es treten auf {O. Warum treten auf usw.} die Könige der Erde, und die Fürsten ratschlagen miteinander wider Jehova und wider seinen Gesalbten:
3 "Lasset uns zerreißen ihre Bande, und von uns werfen ihre Seile!"
4 Der im Himmel thront, {O. wohnt} lacht, der Herr spottet {O. wird lachen... wird spotten} ihrer.
5 Dann wird er zu ihnen reden in seinem Zorn, und in seiner Zornglut wird er sie schrecken.
6 "Habe doch ich meinen König gesalbt {O. eingesetzt} auf Zion, meinem heiligen Berge!"
7 Vom Beschluß will ich erzählen: Jehova hat zu mir gesprochen: Du bist mein Sohn, heute habe ich dich gezeugt.
8 Fordere von mir, und ich will dir zum Erbteil geben die Nationen, und zum Besitztum die Enden der Erde.
9 Mit eisernem Scepter {O. eisener Zuchtrute} wirst du sie zerschmettern, wie ein Töpfergefäß sie zerschmeißen.
10 Und nun, ihr Könige, seid verständig, lasset euch zurechtweisen, ihr Richter der Erde!
11 Dienet Jehova mit Furcht, und freuet euch {Eig. frohlocket} mit Zittern!
12 Küsset den Sohn, daß er nicht zürne, und ihr umkommet auf dem Wege, wenn nur ein wenig entbrennt {O. denn gar bald möchte entbrennen} sein Zorn. Glückselig alle, die auf ihn trauen! {Eig. Zuflucht zu ihm nehmen, sich in ihm bergen; so überall in den Psalmen}