1 א   משכיל לדוד br בהיותו במערה    תפלה br 2 ב   קולי אל-יהוה אזעק    קולי אל-יהוה אתחנן br 3 ג   אשפך לפניו שיחי    צרתי לפניו אגיד br 4 ד   בהתעטף עלי רוחי--    ואתה ידעת נתיבתי br בארח-זו אהלך--    טמנו פח לי br 5 ה   הביט ימין וראה--    ואין-לי מכיר br אבד מנוס ממני    אין דורש לנפשי br 6 ו   זעקתי אליך    יהוה br אמרתי אתה מחסי    חלקי בארץ החיים br 7 ז   הקשיבה אל-רנתי--    כי-דלותי-מאד br הצילני מרדפי--    כי אמצו ממני br [ (Psalms 142:8) ח   הוציאה ממסגר נפשי--    להודות את-שמך br בי יכתרו צדיקים--    כי תגמל עלי ]

1 {Ein Maskil {S. die Anm. zu Ps. 32, Überschrift} von David. Ein Gebet, als er in der Höhle war.}2 Mit meiner Stimme schreie ich zu Jehova, mit meiner Stimme flehe ich zu Jehova.3 Ich schütte meine Klage vor ihm aus, meine Bedrängnis tue ich vor ihm kund.4 Als mein Geist in mir ermattete, da kanntest du meinen Pfad. Auf dem Wege, den ich wandelte, haben sie mir heimlich eine Schlinge gelegt.5 Schaue zur Rechten, und sieh: ich habe ja niemand, der mich erkennt; {O. beachtet} verloren ist mir jede Zuflucht, niemand fragt nach meiner Seele.6 Zu dir habe ich geschrieen, Jehova! Ich habe gesagt: Du bist meine Zuflucht, mein Teil im Lande der Lebendigen.7 Horche auf mein Schreien, denn ich bin sehr elend; {O. schwach} errette mich von meinen Verfolgern, denn sie sind mir zu mächtig!8 Führe aus dem Gefängnis heraus meine Seele, damit ich deinen Namen preise! Die Gerechten werden mich umringen, wenn du mir wohlgetan hast. {O. weil du mir wohltun wirst}