1 א למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד br
2 ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני br אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי br
3 ג נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר br
4 ד חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני br
5 ה הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני br
6 ו הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך br אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה br
7 ז אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון br יצבר ולא-ידע מי-אספם br
8 ח ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא br
9 ט מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני br
10 י נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית br
11 יא הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי br
12 יב בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו br אך הבל כל-אדם סלה br
13 יג שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- br אל-דמעתי אל-תחרש br כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי br [ (Psalms 39:14) יד השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני ]
1 {Dem Vorsänger, dem Jeduthun. {Vergl. 1. Chr. 16,41. 42; 25,1. 3} Ein Psalm von David.}
2 Ich sprach: Ich will meine Wege bewahren, daß ich nicht sündige mit meiner Zunge; ich will meinen Mund mit einem Maulkorbe verwahren, solange der Gesetzlose vor mir ist.
3 Ich verstummte in Stille, ich schwieg vom Guten, {Eig. vom Guten weg; daher viell.: fern vom Guten} und mein Schmerz ward erregt.
4 Mein Herz brannte in meinem Innern, bei meinem Nachsinnen entzündete sich Feuer; ich sprach mit meiner Zunge:
5 Tue mir kund, Jehova, mein Ende, und das Maß meiner Tage, welches es ist, daß ich wisse, wie vergänglich ich bin!
6 Siehe, Handbreiten gleich hast du meine Tage gemacht, und meine Lebensdauer ist wie nichts vor dir; ja, eitel Hauch ist jeder Mensch, der dasteht. {O. feststeht} (Sela.)
7 Ja, als ein Schattenbild wandelt der Mensch einher; ja, vergebens ist er {Eig. sind sie} voll Unruhe; er häuft auf und weiß nicht, wer es einsammeln wird.
8 Und nun, auf was harre ich, Herr? Meine Hoffnung ist auf dich!
9 Errette mich von allen meinen Übertretungen, mache mich nicht zum Hohne des Toren! {S. die Anm. zu Ps. 14,1}
10 Ich bin verstummt, ich tue meinen Mund nicht auf; denn du, du hast es getan.
11 Entferne von mir deine Plage! Durch die Schläge {Eig. die Befehdung, den Angriff} deiner Hand vergehe ich.
12 Strafst du einen Mann mit Züchtigungen für die Ungerechtigkeit, so machst du, gleich der Motte, seine Schönheit zergehen; ja, ein Hauch sind alle Menschen. (Sela.)
13 Höre mein Gebet, Jehova, und nimm zu Ohren mein Schreien; schweige nicht zu meinen Tränen! Denn ein Fremdling bin ich bei dir, ein Beisasse wie alle meine Väter.
14 Blicke von mir ab, daß ich mich erquicke, {Eig. erheitere} bevor ich dahingehe und nicht mehr bin!