1 א   מזמור לאסף br אל אלהים יהוה--    דבר ויקרא-ארץ br ממזרח-שמש    עד-מבאו br

2 ב   מציון מכלל-יפי--    אלהים הופיע br

3 ג   יבא אלהינו    ואל-יחרש br אש-לפניו תאכל    וסביביו נשערה מאד br

4 ד   יקרא אל-השמים מעל    ואל-הארץ לדין עמו br

5 ה   אספו-לי חסידי--    כרתי בריתי עלי-זבח br

6 ו   ויגידו שמים צדקו    כי-אלהים שפט הוא סלה br

7 ז   שמעה עמי ואדברה--    ישראל ואעידה בך br אלהים אלהיך    אנכי br

8 ח   לא על-זבחיך אוכיחך    ועולתיך לנגדי תמיד br

9 ט   לא-אקח מביתך פר    ממכלאתיך עתודים br

10 י   כי-לי כל-חיתו-יער    בהמות בהררי-אלף br

11 יא   ידעתי כל-עוף הרים    וזיז שדי עמדי br

12 יב   אם-ארעב לא-אמר לך    כי-לי תבל ומלאה br

13 יג   האוכל בשר אבירים    ודם עתודים אשתה br

14 יד   זבח לאלהים תודה    ושלם לעליון נדריך br

15 טו   וקראני ביום צרה    אחלצך ותכבדני br

16 טז   ולרשע אמר אלהים מה-לך לספר חקי    ותשא בריתי עלי-פיך br

17 יז   ואתה שנאת מוסר    ותשלך דברי אחריך br

18 יח   אם-ראית גנב ותרץ עמו    ועם מנאפים חלקך br

19 יט   פיך שלחת ברעה    ולשונך תצמיד מרמה br

20 כ   תשב באחיך תדבר    בבן-אמך תתן-דפי br

21 כא   אלה עשית והחרשתי--    דמית היות-אהיה כמוך br אוכיחך ואערכה    לעיניך br

22 כב   בינו-נא זאת שכחי אלוה    פן-אטרף ואין מציל br

23 כג   זבח תודה יכבדנני    ושם דרך--אראנו בישע אלהים

1 {Ein Psalm; von Asaph.} Der Mächtige, {El} Gott, Jehova, hat geredet und die Erde gerufen vom Aufgang der Sonne bis zu ihrem Niedergang.

2 Aus Zion, der Schönheit Vollendung, ist Gott hervorgestrahlt.

3 Unser Gott kommt, und er wird nicht schweigen; Feuer frißt vor ihm her, und rings um ihn stürmt es gewaltig.

4 Er ruft dem Himmel droben und der Erde, um sein Volk zu richten:

5 "Versammelt mir meine Frommen, die meinen Bund geschlossen haben beim Opfer!"

6 Und die Himmel verkünden seine Gerechtigkeit, denn Gott ist es, der richtet. {O. denn Gott steht im Begriff zu richten} (Sela.)

7 "Höre, mein Volk, und ich will reden, Israel, und ich will wider dich zeugen! Ich, ich bin Gott, dein Gott.

8 Nicht wegen deiner Schlachtopfer tadle ich dich, und deine Brandopfer sind beständig vor mir.

9 Nicht werde ich Farren nehmen aus deinem Hause, noch Böcke aus deinen Hürden.

10 Denn mein ist alles Getier des Waldes, das Vieh auf tausend Bergen.

11 Ich kenne alles Gevögel der Berge, und das Wild {Eig. was sich tummelt; so auch Ps. 80,13} des Gefildes ist mir bekannt.

12 Wenn mich hungerte, ich würde es dir nicht sagen: denn mein ist der Erdkreis und seine Fülle.

13 Sollte ich das Fleisch von Stieren {Eig. von Starken} essen und das Blut von Böcken trinken?

14 Opfere Gott Lob, {O. Dank} und bezahle dem Höchsten deine Gelübde;

15 Und rufe mich an am Tage der Bedrängnis: ich will dich erretten, und du wirst mich verherrlichen!"

16 Zu dem Gesetzlosen aber spricht Gott: "Was hast du meine Satzungen herzusagen und meinen Bund in deinen Mund zu nehmen?

17 Du hast ja die Zucht {O. Unterweisung, Zurechtweisung} gehaßt und hinter dich geworfen meine Worte.

18 Wenn du einen Dieb sahst, so gingst du gern mit ihm um, und dein Teil war mit Ehebrechern.

19 Deinen Mund ließest du los zum Bösen, und Trug flocht deine Zunge.

20 Du saßest da, redetest wider deinen Bruder, wider den Sohn deiner Mutter stießest du Schmähung aus.

21 Solches hast du getan, und ich schwieg; du dachtest, ich sei ganz wie du. Ich werde dich strafen {O. überführen} und es dir vor Augen stellen."

22 Merket doch dieses, die ihr Gottes {Eloah} vergesset, damit ich nicht zerreiße, und kein Erretter sei da!

23 Wer Lob {O. Dank} opfert, verherrlicht mich, und wer seinen Weg einrichtet, ihn werde ich das Heil Gottes sehen lassen.