1 א   על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו    בזכרנו את-ציון br 2 ב   על-ערבים בתוכה--    תלינו כנרותינו br 3 ג   כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר--    ותוללינו שמחה br שירו לנו    משיר ציון br 4 ד   איך--נשיר את-שיר-יהוה    על אדמת נכר br 5 ה   אם-אשכחך ירושלם--    תשכח ימיני br 6 ו   תדבק-לשוני לחכי--    אם-לא אזכרכי br אם-לא אעלה את-ירושלם--    על ראש שמחתי br 7 ז   זכר יהוה לבני אדום--    את יום ירושלם br האמרים ערו ערו--    עד היסוד בה br 8 ח   בת-בבל    השדודה br אשרי שישלם-לך--    את-גמולך שגמלת לנו br 9 ט   אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך--    אל-הסלע

1 An den Flüssen Babels, da saßen wir und weinten, indem wir Zions gedachten.2 An die Weiden in ihr hängten wir unsere Lauten.3 Denn die uns gefangen weggeführt hatten, forderten daselbst von uns die Worte eines Liedes, und die uns wehklagen machten, {O. uns peinigten} Freude: "Singet uns eines von Zions Liedern!"4 Wie sollten wir ein Lied Jehovas singen auf fremder Erde?5 Wenn ich dein vergesse, Jerusalem, so vergesse meine Rechte! {d.h. sie versage ihren Dienst}6 Es klebe meine Zunge an meinem Gaumen, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich Jerusalem nicht erhebe über die höchste meiner Freuden! {O. zu meiner höchsten Freude}7 Gedenke, Jehova, den Kindern Edom den Tag Jerusalems, die da sprachen: Entblößet, entblößet sie bis auf ihre Grundfeste! {Vergl. Obadja 1,11 usw.}8 Tochter Babel, du Verwüstete! {Viell.: zu verwüstende} Glückselig, der dir dasselbe vergilt, was du uns getan hast!9 Glückselig, der deine Kindlein ergreift und sie hinschmettert an den Felsen!