1 א למנצח לדוד מזמור br יהוה חקרתני ותדע br
2 ב אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק br
3 ג ארחי ורבעי זרית וכל-דרכי הסכנתה br
4 ד כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה br
5 ה אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה br
6 ו פלאיה (פליאה) דעת ממני נשגבה לא-אוכל לה br
7 ז אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח br
8 ח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך br
9 ט אשא כנפי-שחר אשכנה באחרית ים br
10 י גם-שם ידך תנחני ותאחזני ימינך br
11 יא ואמר אך-חשך ישופני ולילה אור בעדני br
12 יב גם-חשך לא-יחשיך ממך br ולילה כיום יאיר-- כחשיכה כאורה br
13 יג כי-אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי br
14 יד אודך-- על כי נוראות נפליתי br נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד br
15 טו לא-נכחד עצמי ממך br אשר-עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ br
16 טז גלמי ראו עיניך ועל-ספרך כלם יכתבו br ימים יצרו ולא (ולו) אחד בהם br
17 יז ולי--מה-יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם br
18 יח אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך br
19 יט אם-תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני br
20 כ אשר ימרוך למזמה נשוא לשוא עריך br
21 כא הלוא-משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט br
22 כב תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי br
23 כג חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי br
24 כד וראה אם-דרך-עצב בי ונחני בדרך עולם
1 Au maître-chantre. Psaume de David. Éternel, tu m'as sondé, et tu m'as connu.
2 Tu sais quand je m'assieds et quand je me lève; tu découvres de loin ma pensée.
3 Tu vois quand je marche et quand je me couche; tu connais parfaitement toutes mes voies.
4 Même avant que la parole soit sur ma langue, voici, ô Éternel, tu la connais tout entière.
5 Tu me tiens serré par-derrière et par-devant, et tu as mis ta main sur moi.
6 Ta science est trop merveilleuse pour moi, elle est si élevée que je ne puis l’atteindre!
7 Où irais-je loin de ton Esprit, et où fuirais-je loin de ta face?
8 Si je monte aux cieux, tu y es; si je me couche au Sépulcre, t'y voilà.
9 Si je prends les ailes de l'aube du jour, et que j'aille habiter au bout de la mer,
10 Là même, ta main me conduira, et ta droite me saisira.
11 Si je dis: Au moins les ténèbres me couvriront; la nuit devient lumière autour de moi;
12 Les ténèbres mêmes ne sont pas obscures pour toi, et la nuit resplendit comme le jour; les ténèbres sont comme la lumière.
13 Car c'est toi qui as formé mes reins, qui m'as façonné dans le sein de ma mère.
14 Je te loue de ce que j'ai été fait d'une manière si incompréhensible et admirable; tes oeuvres sont merveilleuses, et mon âme le sait très bien.
15 Mes os ne t'étaient point cachés, lorsque j'étais formé dans le secret, façonné comme un tissu dans les lieux bas de la terre.
16 Tes yeux m'ont vu, lorsque j'étais comme une masse informe, et sur ton livre étaient inscrits tous les jours qui m'étaient réservés, quand aucun d'eux n'existait.
17 Que tes pensées me sont précieuses, ô Dieu, et combien le nombre en est grand!
18 Les veux-je compter? Elles sont plus nombreuses que le sable. Suis-je réveillé? Je suis encore avec toi.
19 Ö Dieu, ne feras-tu pas mourir le méchant? Hommes de sang, éloignez-vous de moi!
20 Ils parlent de toi pour mal faire; tes ennemis jurent faussement par ton nom.
21 Éternel, ne haïrais-je pas ceux qui te haïssent? N'aurais-je pas horreur de ceux qui s'élèvent contre toi?
22 Je les hais d'une parfaite haine; je les tiens pour mes ennemis.
23 Sonde-moi, ô Dieu, et connais mon cœur; éprouve-moi, et connais mes pensées.
24 Vois s’il se trouve de l’iniquité en moi, et conduis-moi dans la voie de l'éternité!