1 א למנצח על-שושנים לדוד br
2 ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש br
3 ג טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד br באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני br
4 ד יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי br
5 ה רבו משערות ראשי-- שנאי חנם br עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב br
6 ו אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו br
7 ז אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות br אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל br
8 ח כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני br
9 ט מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי br
10 י כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי br
11 יא ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי br
12 יב ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל br
13 יג ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר br
14 יד ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך br ענני באמת ישעך br
15 טו הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים br
16 טז אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה br ואל-תאטר-עלי באר פיה br
17 יז ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי br
18 יח ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני br
19 יט קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני br
20 כ אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי br
21 כא חרפה שברה לבי-- ואנושה br ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי br
22 כב ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ br
23 כג יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש br
24 כד תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד br
25 כה שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם br
26 כו תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב br
27 כז כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו br
28 כח תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך br
29 כט ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו br
30 ל ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני br
31 לא אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה br
32 לב ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס br
33 לג ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם br
34 לד כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה br
35 לה יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם br
36 לו כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה br [ (Psalms 69:37) לז וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה ]
1 Au maître-chantre. Psaume de David, sur Shoshannim (les lys). Sauve-moi, ô Dieu, car les eaux me sont entrées jusque dans l'âme!
2 Je suis plongé dans un bourbier profond, où je ne puis prendre pied; je suis entré dans l'abîme des eaux, et les flots m'ont submergé.
3 Je suis las de crier; ma gorge est desséchée; mes yeux se consument à attendre mon Dieu.
4 Ceux qui me haïssent sans cause, passent en nombre les cheveux de ma tête; ceux qui m'attaquent et qui sont mes ennemis sans sujet, se renforcent; je dois alors rendre ce que je n'ai pas ravi.
5 Ö Dieu! tu connais ma folie, et mes fautes ne te sont point cachées.
6 Que ceux qui s'attendent à toi ne soient pas honteux à cause de moi, Seigneur, Éternel des armées! Que ceux qui te cherchent ne soient pas confus à mon sujet, ô Dieu d'Israël!
7 Car c'est pour toi que je porte l'opprobre, et que la honte a couvert mon visage.
8 Je suis devenu un étranger pour mes frères, et un inconnu pour les fils de ma mère.
9 Car le zèle de ta maison m'a dévoré, et les outrages de ceux qui t'outragent sont tombés sur moi,
10 Et j'ai pleuré en jeûnant; mais cela même m'a été un opprobre.
11 J'ai aussi pris le sac pour vêtement; mais j'ai été l'objet de leurs railleries.
12 Ceux qui sont assis à la porte s'entretiennent de moi; les buveurs de boissons fortes font de moi le sujet de leurs chansons.
13 Pour moi, ma prière s'adresse à toi, ô Éternel, dans le temps de ta faveur. O Dieu, selon ta grande bonté, réponds-moi et délivre moi, selon ta fidélité!
14 Tire-moi du bourbier, et que je n'enfonce pas; que je sois délivré de mes ennemis et des eaux profondes!
15 Que le courant des eaux ne me submerge pas, que je ne sois pas englouti par le gouffre, et que la fosse ne referme pas sa bouche sur moi!
16 Éternel, réponds-moi, car ta faveur est bonne; selon la grandeur de tes compassions, tourne-toi vers moi!
17 Et ne cache pas ta face à ton serviteur, car je suis en détresse; hâte-toi, réponds-moi!
18 Approche-toi de mon âme, rachète-la; à cause de mes ennemis, délivre-moi!
19 Toi, tu sais mon opprobre, et ma honte, et ma confusion; tous mes adversaires sont devant tes yeux.
20 L'opprobre m'a brisé le cœur, et je suis languissant; j'ai attendu de la compassion, mais il n'y en a point; des consolateurs, mais je n'en trouve pas.
21 Ils mettent des excréments dans ma nourriture, et dans ma soif ils m'abreuvent de vinaigre.
22 Que leur table devienne un piège devant eux, et un filet dans leur sécurité!
23 Que leurs yeux s'obscurcissent pour ne plus voir; et fais trembler continuellement leurs reins!
24 Répands sur eux ton indignation, et que l'ardeur de ta colère les atteigne!
25 Que leur demeure soit déserte, et que personne n'habite dans leurs tentes!
26 Car ils persécutent celui que tu as frappé, et font leurs contes de la douleur de ceux que tu as blessés.
27 Ajoute iniquité à leurs iniquités, et qu'ils n'aient point de part à ta justice.
28 Qu'ils soient effacés du livre de vie, et ne soient pas inscrits avec les justes!
29 Pour moi, je suis affligé et dans la douleur; ta délivrance, ô Dieu, me mettra dans une haute retraite!
30 Je célébrerai le nom de Dieu par des chants; je le magnifierai par des louanges.
31 Et cela plaira mieux à l'Éternel qu'un taureau, qu'un veau ayant des cornes et l'ongle divisé.
32 Les humbles le verront et se réjouiront; votre cœur revivra, vous qui cherchez Dieu.
33 Car l'Éternel écoute les misérables, et il ne dédaigne point ses captifs.
34 Que les cieux et la terre le louent, les mers et tout ce qui s'y meut!
35 Car Dieu sauvera Sion et bâtira les villes de Juda; on y habitera, on la possédera.
36 La race de ses serviteurs l'aura pour héritage; ceux qui aiment son nom, y auront leur demeure.